אני מוכרחה לסיים לכתוב את החפיפה למחליפה שלי בעבודה, כי אני עשויה להיעלם בכל יום עכשיו ואני לא רוצה להשאיר מאחורי שום דבר לא סגור. אני חייבת לקנות משמשים יבשים, כי זה הדבר האחרון ברשימה שחסר בשביל להשלים את תיק הלידה שלי. אני צריכה לסדר את ארון הכלים המבולגן במטבח, כי אם לא אעשה את זה לפני הלידה כנראה שלא אעשה את זה כבר לעולם. אני חייבת לקבוע תור לפדיקור עוד השבוע, כי כפות הרגליים שלי נראות זוועה, ואם אלד לפני שאספיק לעשות פדיקור, ייגזר גורלי להלך ברגליים נקלפות וארוכות ציפורן בחצי השנה הקרובה.
הרי זה ברור שעם תינוק בן יומו לא יהיה לי זמן או כוח לסיים את מטלות היום-יום הפשוטות ביותר, שלא לדבר על לגזוז לעצמי ציפורניים. אין ספק, יש לי דד-ליין לחיים: מרגע מסוים - שיכול להתרגש עליי בכל יום עכשיו - הם הולכים להיכנס להקפאה למספר חודשים. אין לי בעיה עם זה, אני מוכנה וששה אלי קרב, אבל מטרידה אותי אי הוודאות לגבי מתי עומד הקרב הזה להתחיל.
כזו אני, בחורה של רשימות. אני חיה כדי לסמן "וי", וקמה בבוקר במטרה לסיים את היום כשכל המטלות והמשימות ביומן מורקרו כ"בוצע". אלא שמשימות חדשות נערמות מדי יום, ואני חיה במציאות סיזיפית של מרוץ מתמיד אחרי ה"וי" הנחשק. אבל רשימת הרשימות היא ללא ספק זו הנושאת את הכותרת "דברים לסיים לפני הלידה", הכוללת למעשה את כל הרשימות כולן; מתוך הנחה שאחרי הלידה לא ארים יותר את הראש שלי מעל חיתולים, טלק ומשטחי פעילות מצפצפים, הרי שאני צריכה לסיים את כל המטלות של חיי, כולל אלה שמחכות כבר שנים ל"וי" המיוחל, עוד השבוע.
אתם לא מפחידים אותי
אל תרגיעו אותי שאני מגזימה והיסטרית, אחרי שכולכם – בלא יוצא מן הכלל – מכינים אותי כל הזמן שהחיים שלי כמו שהכרתי אותם עומדים להיגמר. כולכם מתמידים לומר לי שבחודשים הקרובים לא אבדיל בין יום ללילה, לא אזהה את הפנים שלי במראה, לא אוכל להקדיש לעצמי יותר משלוש דקות של מקלחת בהולה ביום, לפעמים לא אספיק לצחצח שיניים עד בוא הערב, ועל לישון אין בכלל מה לדבר. אתם לא מפחידים אותי, כבר התרגלתי לרעיון, אבל בבקשה אל תגידו לי לא להיכנס ללופ מטורף של הכנות, חפיפות, אריזות וסיכומים.
אז הנה. הכנתי באאוטלוק נוסח ל"מענה אוטומטי בזמן היעדרות מהמשרד", ונתתי לחברי הטוב למשרד את הסיסמא כדי שיפעיל אותו בשעת פקודה. כיבסתי את כל בגדי התינוק. דאגתי שיהיו בבית בקבוקי מים, תאורת חירום, חטיפי אנרגיה ומגוון מוצרי בסיס להכנת ארוחות קלות, כך שבסך הכל אני די מוכנה. וטוב שכך - כבר התחילו להגיד לי שהבטן שלי נמוכה, ושנראה שזה הולך לקרות בכל יום עכשיו. אז בסדר, שיקרה. אני לוקחת נשימה גדולה של אוויר, מתכוננת לצלילה ארוכה – על החיים ועל המוות, מה שיהיה יהיה.
זה מרגיש כאילו אני מתארגנת לקראת טיסה ארוכה לחו"ל, אלא שבניגוד לנסיעה אין לי כרטיס שכתוב עליו מתי להתייצב בשער העלייה למטוס. זה יכול לקרות בעוד שבועיים, וזה יכול לקרות מחר בבוקר. אוי לא, רק שלא יקרה מחר בבוקר, עוד לא קניתי משמשים.