למה לחרדים יש קווי אוטובוס מוזלים?

מרבית אזרחי ישראל שואלים את עצמם בתקופה האחרונה: איך יכול להיות שממשלת ישראל לא סופרת אותם? המחירים מרקיעים שחקים, המשכורת תקועה, אבל ראש הממשלה בוחר להמשיך ולהוריד מיסים ישירים למעמד הגבוה, ולהכות בשוטים ובעקרבים את מעמד הביניים שנושא את עיקר הנטל, ובקושי סוגר את החודש.

רבים יענו כי מדובר בתפיסת עולם של ראש הממשלה, שר האוצר ונעריו, שבשם הרדיפה אחר צמיחה פיקטיבית במשק מוכנים להקריב את מעמד הביניים. אני חושב שהתשובה היא קצת שונה: פשוט לא סופרים אותנו. הציבור החופשי בישראל לא מהווה קבוצת לחץ, הוא לא יוצא לרחובות, ונשאר אדיש לכל גזירה שמטילים עליו. אפילו כשאנחנו הולכים להצביע אנחנו משאירים בצד את חיי היום-יום שלנו: את מצבנו הכלכלי, את האופן בו אנחנו נישאים ומתגרשים במדינה, את מצב החינוך. אנחנו מצביעים על נושא אחד - הסכסוך הישראלי-ערבי. לכן, ראש הממשלה, השרים וחברי הכנסת יודעים שלא משנה עד כמה יתעללו בנו, אנחנו נשוב ונבחר בהם מכיוון שהם תמיד יכולים לסמא את עינינו בחרב השלום והביטחון.

קווי אפליה והדרה

בשבוע שעבר החליטה קבוצת צעירים מחיפה שמאוגדת במסגרת "ישראל חופשית" להפסיק לשתוק. חבורת הסטודנטים שעושה שימוש קבוע בקווי האוטובוס הבינעירוניים היוצאים מהעיר חיפה, נחשפה לאחרונה לסוד הכמוס שנקרא "קווי האוטובוס הנסתרים". הקווים הנסתרים הם קווי הדרה ואפליה, שבהם משתמשת האוכלוסייה החרדית, ונשים מחויבות לשבת בהם בחלק האחורי של האוטובוס. אך לא זאת בלבד, אותם קווים זולים בכ-40 אחוזים מהקווים המשרתים את האוכלוסיה הכללית. כך לדוגמא, קו 972 המהדרין מחיפה לירושלים עולה 29 ש"ח בלבד, ואילו קווי האוטובוס 940 ו-947 שמשרתים את הציבור הכללי עולים 45 ש"ח כל כיוון.

אותה קבוצת צעירים החליטה למחות באופן פעיל נגד האפליה, ודרשה באופן נחרץ להשוות את המחירים של קווי האוטובוס שמשרתים אותם לקווי האוטובוס שמשרתים את הציבור החרדי. הצורך של הציבור החופשי בישראל במאבקים מסוג זה אינו הוגן. ראוי היה אילו נבחרי הציבור היו נאבקים למעננו ופועלים למען הבוחר. אבל המציאות שונה. בפועל, רק איום ממשי על כיסאם של הפוליטיקאים מייצר הנעה לפעולה מצידם. לכן, "ישראל חופשית" פונה בראש ובראשונה לציבור החופשי - זה שנהוג לכנותו" "הרוב הדומם" - להתעורר. אנו יודעים היום שמאבקים ציבוריים שאזרחי ישראל מתאגדים סביבם מצליחים ומשפיעים. אסור להיות אדישים, אסור להיכנע ללא מלחמה ובעיקר - אסור לנו להמשיך ולהפנות את הלחי השניה, כפי שנהגנו לעשות עד כה.

אדם חרדי פנה אלינו במהלך ההפגנה וטען: "ככה זה בישראל, מי שלא דורש לא מקבל, אנחנו יודעים לדרוש". אנחנו מתכוונים להתחיל לדרוש. לדרוש מאגד ומשר התחבורה, לעשות הכל על מנת להביא לשינוי בתעריפי התחבורה הציבורית בישראל. אבל על מנת שלהתחייבות זו יהיה תוקף מעשי אנחנו לא יכולים לעמוד שם לבד, אנחנו חייבים אותך איתנו.

התחבורה הציבורית היא רק ההתחלה. לפנינו עומדים מאבקים לא פשוטים על דברים מהותיים לא פחות כמו אופי המדינה, הדמוקרטיה הישראלית, השיוויון בנטל ועוד. כמו שאמרו לפניי: "כוחינו באחדותינו", או לפחות ביכולת שלנו להתאחד למען מטרות משותפות.

>> הטור הקודם שלי: כך מחסלים את הדמוקרטיה
>> רסל נסעה בקו מהדרין והתעמתה עם חרדי