ח"כ ציפי חוטובלי מבקשת להפוך את מדינת ישראל למדינת הלכה, למדינה בה מותר ורצוי להשפיל ולהדיר נשים על פי חוק, ובה הריבון כפוף להלכות רבנים. זוהי לא השערה או הכפשה פוליטית - זו המציאות העולה באופן ברור מהצעת החוק שהניחה על שולחן הכנסת, ביחד עם ח"כ יעקב כ"ץ (האיחוד הלאומי). הצעת החוק מבקשת לקבוע בחוק כי חיילים דתיים יהיו רשאים להפר פקודות שנוגדות את פרשנותם או פרשנות רבנים את ההלכה. בפועל, הם מבקשים להכפיף את צה"ל לרב לבנון, שקרא בשבועות האחרונים לחיילים לצאת מאולם בו מתקיימת שירת נשים, גם אם מחוץ לאולם תעמוד כיתת יורים.
ח"כ חוטובלי נבחרה לכנסת על ידי ציבור מגוון ופלורליסטי של מצביעי הליכוד. היא מונתה לתפקידה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה על מנת לקדם את זכויתיהן ומעמדן של נשים בחברה הישראלית. למרות זאת, היא בחרה לנצל את הדמוקרטיה הישראלית ואת תפקידה הבכיר כדי לפגוע במעמדן של נשים, ולהפוך את צה"ל ומדינת ישראל לבני ערובה של אייתולות יהודיים המתייחסים לנשים כחפץ וכאובייקט מיני. אין דרך אחרת להסביר את מלחמת החורמה שפתחו הרבנים המדירים ושליחיהם בכנסת, נגד המרחב הדמוקרטי בישראל ונגד ציבור הנשים.
אפשר לראות את הצעת החוק המקוממת הזו כגחמה של קיצוניים, כזו שעדיף להתעלם ממנה ובכך להסיר אותה מסדר היום הציבורי. אפשר, אבל מסוכן, אפילו מסוכן מאוד. הצטרפותם הקולנית של גורמים קיצוניים בציבור הדתי-לאומי לפוליטיקאים החרדים בדרישה להדרת נשים מהמרחב הציבורי מהווה נדבך נוסף ומשמעותי במאבק המתמשך על דמותה של החברה הישראלית - מאבק שהחל לפני כעשור עם ההפרדה בין נשים לגברים באוטובסים, התפתח להפרדה ברחובות ובמרכזים קהילתיים והגיע היום ללב ליבו של הקונצנזוס הישראלי, צה"ל. אז עמדנו מעטים מול אלו שטענו כי עדיף שנניח לכך, וכי מוטב לנו לא להתערב בהשפלת נשים המתרחשת בחצרות החרדיים. היום ברור אפילו לראש הממשלה כי אסור לשתוק יותר, כי התופעה הזו איננה זניחה ואינה נחלתם של שוליים הזויים.
אפשר לנצח את הקיצוניות
חוטובלי איננה עשב שוטה, לא נערת גבעות מהשומרון או חסיד ממאה שערים. היא חברת כנסת מטעם מפלגת השלטון שאמונה מתוקף תפקידה לעמוד בראש המאבק למען קידומן של נשים בישראל. היא, ולא קמב"ץ העדה החרדית, מבקשת להכפיף את חוקי המדינה והצבא לגחמות רבנים, ולפרשנויות של פוסקי הלכה. לכן אסור להתעלם, אסור לחשוב שזה יעבור, אסור להגיד "מה אכפת לכם". היום אנחנו יודעים היטב כיצד זה התחיל ומה חלילה עלול להתרחש אם נשתוק.
ביום שישי האחרון ערכנו בירושלים אירוע שירת נשים המוני, הופיעו בו זמרות ירושלמיות מוכשרות שהפכו את המרחב הירושלמי למקום ססגוני ומגוון, כזה שנשים וגברים רוקדים בו יחד לצלילי מוסיקה משובחת. ח"כ חוטובלי הוזמנה לאירוע מתוקף תפקידה, אך סירבה להגיע. אולי הייתה עסוקה באותה העת בניסוח הצעת החוק שתתיר השתקת נשים בצה"ל ותהפוך את הרב למפקד בשטח. במקום ממנו נעדרה עמדו שלוש נשים אמיצות הרבה יותר, חברות מועצת העיר ירושלים: לורה ורטון (מרצ), רחל עזריה (ירושלמים) ומירב כהן (התעוררות). הן דרשו מתינות במקום בו שולטת קיצוניות, הן צעקו קידמה במקום בו מבקשים לקחת אותן אחורה.
בנאומה, סיכמה מירב כהן את מה שצריך להיות דגל המאבק שלנו: "אומרים לנו ששירת נשים זו תועבה אז אנחנו שרות, אומרים לנו שאסור לנו להיראות בציבור אז אנחנו מחייכות למצלמה, אומרים לנו שריקוד זה פשע אז אנחנו עולות לבמה". במעשים כל כך פשוטים, בשירה וריקוד, אפשר לנצח את הקיצוניות. אבל אסור לעשות את זה לבד ובחושך. חייבים להמשיך לעשות את זה בקול רם וללא פשרות. רק כך נשמור על הדמוקרטיה הישראלית, רק כך נוכל לנצח את ח"כ חוטובלי.