המזרח התיכון לפי משרד ההסברה
המזרח התיכון כפי ש"ההסברה" רוצה שנכיר
הרגשתם את זה? שמתם לב שהשתנה משהו במלחמה הזאת על המסך? אני רציני, בשיא הרצינות: אתם שישבתם שעות מול המסך וספרתם אזעקות כמו שסופרים אהבות, אתם שלא עזבתם את הכורסא, הממ"ד, הדיווחים והפרשנים, האם שמתם לב שמשהו פאקינג זז ממקום למקום? מישהו זוכר איפה הוא היה רגע לפני המלחמה? ובכן, בוא אני אגיד לכם מה השתנה בלילה ההוא ואיך אפילת המלחמה שינתה הכול ולא שינתה כלום.

אחד הדברים הכי ברורים שהתרחשו על המסך היה שהשיח הביטחוני החליף את השיח החברתי. המלחמה הייתה בדיוק מה שהיה חסר לממשלה הנוכחית בכדי לאחד את קהל בוחריה העתידי.  כי במלחמה אין צורך להסביר לאומנות, הדרת נשים ובזבוז אינסופי של משאבים. "הציבור מטומטם והציבור ישלם" כתב פעם שלום חנוך. והפוליטיקאים לא מאיטים כשהם רואים הזדמנות לגלגל אלינו את ההפסדים שלהם. וכבר שמענו שפקידי האוצר שוקלים להעלות את המע"מ בכדי לשלם את הוצאות המלחמה – חבל שלא המשכנו מהמחאה החברתית למלחמה נגד העוני, לפחות היינו רואים את התוצאות שלה בפריפריה.

וכך אנו מתנהלים בין מלחמה לבין מלחמה (לא נשכח לאולמרט שפתח בשתי מלחמות מיותרות בקנדציה אחת) בעיתות של הפסקת אש אנו נלחמים בהון ובשיח שהוא מייצר, ובכן בזמן מלחמה – במקום הצבא מחליף את ההון, ופועל בשיטות דומות כפי שלמדו היטב משרתָם של הטייקונים.

בשיח הניאו-ליברלי, שמייצר ההון, אין מקום לעיתונות חוקרת וביקורתית, יש מקום ליחצנים של בעלי ההון. היחצנים שולחים את האייטם, יוצרים את הכתבה, או מאידך מבטלים את התחקיר בלחץ פוליטי. בשיח הצבאי - בזמן מלחמה אין מקום לעיתונות חוקרת וביקורתית, יש מקום רק לעיתונות מגוייסת, ההסברה (Hasbara) של משרד החוץ או יחצנים של הצבא, אלו שולחים את האייטם, יוצרים את הכתבה, או מצמידים את העיתונות לצד הצבא, ואם ישנו ספק, בלחץ הפוליטיקה מבטלים את התחקיר (ראו גולדסטון).

קריקטורה שאמורה לעשות "הסברה" טובה לישראל– מציגה את ישראל כקולוניאל לבן באמצע הג'ונגל השחור כאותה אימרה מפורסמת של שר הביטחון הפורש אהוד ברק שישראל הינה "וילה בג'ונגל".  אהוד ברק חוזר לוילה שלו ואנו חוזרים אל הכסף שאין.

יש מקום רק להגנה

בשיח הניאו-ליברלי שמובילה ממשלת ישראל מאז שנת 2001 ועד לימינו אין מקום לשירותים חברתיים. המדינה עוברת לידיים פרטיות (מילה אחרת למספר מצומצם של משפחות) באמצעות הפרטה רחבה בכל האמצעים הנחוצים. מפריטים את ביטוח לאומי, המשטרה, בתי הסוהר, בתי הספר, בתי החולים, רק את הממשלה לא נפריט (למרות שבתכל'ס העובדה שהכנסת עברה לידי בעלי ההון, גם היא סוג של הפרטה של המרחב הציבורי הפוליטי).


מישהו שר את זה קודם

הרצון של בעלי ההון להחזיק את כל שרשרת המזון הוא מעל לכל ערך אחר. גם בשיח הצבאי של מלחמה אין מקום לשירותים חברתיים. יש מקום רק להגנה. כשהעורף נחשף במלחמת לבנון השנייה, אף אחד לא תיקן את מה שהמלחמה הראתה לנו בפריפריה. הפערים בין פריפריה ומרכז רק הלכו וגדלו.

כשנופל גראד בבאר שבע, המקומיים יודעים שהם יישארו בדרגת נחיתות לעומת תושבי תל אביב שיקבלו את המערכת החדשה של כיפת ברזל. מבצע עמוד ענן החל לאחר התדרדרות ביטחונית בגזרת רצועת עזה בשבוע שקדם לו. ביום שלישי, 6 בנובמבר, נפצעו שלושה חיילי צה"ל לאחר שהופעל נגדם מטען חבלה סמוך לגדר המערכת. ולא ירי בלתי פוסק על ישובי הדרום בשלוש שנים האחרונות. הצבא בדומה לבעלי ההון הוא מעל לכל. האזרח נשאר מיותר גם לצבא בעלי ההון וגם להון של צה"ל.

מדהים להסתכל בשתי המערכות הללו, הניאו-ליברלים ובעלי ההון שמנהיגים אותו, ובצבא וחונטת הגנרלים המצעידה אותו קדימה. התקשורת מייחסת לשתי התחומים  הללו קדושה (שאין צורך להסבירה) ובתווך האינטרס הציבורי הרחב נשכח. המלחמה לא מלמדת את ישראל על הצורך להילחם בעוני, אותו פגם אינהרטי שהשוק הליברלי יוצר. ובו בזמן אין שום התקדמות במרחב המדיני בין המדינה לבין שכנותיה.

בין אם אנו קורבנות השיטה הכלכלית-עסקית ובין אם אנו קורבנות השיח הביטחוני, הקול שלנו לא יישמע, אך בוא נראה אתכם מנסים להוריד את רווחי בעלי ההון, הגנרלים והתעשיות הצבאיות. בוא נראה אתכם נשארים בחיים בקרב הזה, שמתנהל בין מלחמה למלחמה.