השמן החדש קופץ על העגלה הסקסיסטית ומחפיץ את אחד האייקונים האחרונים שעוד לא עברו את ההיפר-סקוסאליזציה הרווחת לדימויים נשיים – החלוצה. תודה על זה חבר'ה, באמת. עם מכנס דפוק-אותי פלמ"חי, חולצת חאקי שרוב כפתוריה פתוחים ומעדר על הכתף (חיוני למסיק זיתים!) מעכסת לה החלוצה במטע.
היא חופנת בחושניות את חול הג'יפה בעודה מעמיסה עליו את הסופרלטיב "קרקע בתולית", קוטפת זית בשפתיים פעורות, ואז סוחטת בתשוקה שמן מהזיתים הטריים הישר לפיה (ברצינות, הם יודעים איך עושים שמן זית שם בחלוצה?).
כל הרומן החקלאי הזה מגיע לשיאו רק כעת, עם הפאנץ' המנצח "קחו עצה מחלוצה, אין כמו זית מהנגב". אנשי קריאייטיב יקרים, בחייאת אמא שלכם. יכולתם לחסוך נסיעה דרומה ופשוט לתת לבחורה מהקמפיין של מפלגת "כלכלה" לצעוק "חייבת זית" תוך שיוסי בובליל דוחף לה את הראש לקונטיינר של בית השיטה. עכשיו, זאת פרסומת.
פשוט כמו חלוצה חרמנית
בניגוד לשמן המטפטף על פיה של חלוצה, לא סחטו אותי ביד: אני יודעת, לעשות קמפיין סקסיסטי ומעיק זה השמן והחמאה של מוצר חדש שצריך זמן אוויר. הנה כי כן, אני ועוד תפלצות פמיניסטיות נעשה מזה עניין, ועל הדרך כולם ידעו על מותג שמן הזית החדש, היישר מחלציה של ארץ ישראל הישנה והטובה. נו, באמת סתומות.
אלא שלהתעלם מהסרטון כדי לא להעניק לנזלת הפרסומית הזו תשומת לב, זה עדיין לפשל בפרמטר אחד, הווה אומר, לקבל כעובדה מוגמרת את הצגתן של נשים ככלי קיבולבול פתיינים ואטומים שאפילו לא יודעים מאיפה בא שמן זית – כחצי מדרגה מעל חתול שמנסה לאכול גרב ביוטיוב.
מיטב המוחות הקודחים של משרדי הפרסום ממשיכים לנסות למכור לי שיט שמעליב אותי. ומה שעוד יותר מעליב – הם עושים את זה כל הזמן, ורק למי שגם ככה מעוך למטה במדרג החברתי, או כפי שלואי סי קיי אמר זאת "אני גבר לבן, אתם אפילו לא יכולים לפגוע לי ברגשות!". כשאת או אתה חלק מקבוצה נבעטת, הבוז תמיד מגיע ב-2+1, הזול מביניהם.
אז בואו נעשה את זה פשוט כמו חלוצה חרמנית: אם יש בחייכם/ן אישה שאתם מעריכים ואוהבים, חברה, אחות, אמא או בת – ועל אחת כמה וכמה אם אתן בעצמכן אחת כזאת, עשינה לי טובה: פשוט אל תקנינה את החרא שלהם. אל תאמינו לקול הקטן בראש שאומר לכם שזה לא עד כדי כך משנה: להגיד את זה משמעו להאמין כי לדימויים שמטווחים אותנו מסביב לשעון אין יותר מדי השפעה, וזה פחות או יותר כמו להגיד שלאבנים יש אפקט מינורי בלבד על נסקל.
כי בחיים כמו בחיים, זה אף פעם לא נשאר ברמת המטאפורה. תרבות שלועסת ובולעת דימויים של נשים כחפצים מיניים על בסיס שעתי איננה יכולה אלא לייצר בתוכה פרטים פועלים וחזקים שידרשו באלימות את החפצים המיניים שהבטיחו להם – רק תשאלו איזה עיתונאי בכיר.