למרבה הבאסה, לא זה הסיפור. מדובר בפרשה הטרייה שהציתה את הקריות: אחד הלך לסטנדאפ, ונעלב. אכן, החומר ממנו עשויים דיווחים חדשותיים. אם בכל זאת להרחיב, רוני כהן מעכו כיתת רגליו להופעה של גדי וילצ'רסקי (שם הבמה הקליט שבחר לעצמו עידן מור), ומצא את עצמו במרכז עימות אודות הסוגיה התיאולוגית – האם מותר להסתלבט על אלוהים?
למותר לציין כי, בבינאריות האופיינית, היה זה הסטנדאפיסט שעשה את עבודת ההסתלבטות והצופה שביצע את מלאכת ההיעלבות. אל תזלזלו, מדובר בטנגו מדוקדק ועתיק יומין לפחות מאז תרבות מסופוטמיה – כי הרי היכן שישנה היררכיה, יש מי שמנסה למשוך לה את השטיח מתחת לרגליים.
אינני יודעת מה היה הטריגר של כהן לצעוק לסטנדאפיסט בקול רם "אתה לא תצחק על בורא עולם!", ותחת איזה סלע עצום הוא הסתתר עד כה, שחשב שזה מה שיעצור סטנדאפיסט בדישו. מה אומר, רמה כזו של תום עוד עלולה לעורר בלבבות סימפטיה, אם לא הייתה גובלת בניתוק. בכל זאת מדובר בערב סטנדאפ, לא בשבתרבות במוצקין.
לא שאני מגבה את וילצ'רסקי, שבמקום לעשות את העבודה שלו ולגלגל שורת פאנצ'ים על הזעקה המתחסדת החליט להשוויץ בכל ההטיות שהוא מכיר לשורש ז.י.ן, אבל בחייאת זומזום, מה חישב כהן שיקרה כשצעק לסטנדאפיסט באמצע הופעה, ואז הקליט אותו ואיים "הכל יועבר"? למי? לאלוהים?
"שיחות עם אלוהים", ניצה ולחם
כמעט. מסתבר שכהן העביר את החומר למשטרה, שהתירה לו להתלונן בגין לשון הרע, ועתה הוא מתכנן גם תביעה אזרחית. חשוב להדגיש – אינני חושבת שיש צידוק להתנפלות בנוסח "מה, יא בן זונה" מצד וילצ'רסקי, וגם אם העניין לא יגמר בתביעה אזרחית; לעמוד על הבמה ולקלל – אם אין לך פאנץ' בסוף – זה לא סטנדאפ, זה טורט. אבל כל הסיפור בכלל לא התחיל בהתקפה על כהן, הוא התחיל בצעקה מהקהל שאסור לצחוק על אלוהים.
טוב, כמה מהקומיקאים הגדולים בדורנו יחלקו על הטענה. ריקי ג'רוויס, למשל, רואה באל המקראי אבא מכה משנות החמישים, ולואי סי קיי סבור שבורא עולם הוא כמו חרא של חברה.
ובכלל, רוב הסטנדאפיסטים שניגשים לטפל בנושא הרגיש של דתות והבוס שלהן לא עוטים על עצמם כפפות של משי, אחרי הכל, הדתות עצמן מעולם לא הפגינו עדינות יתרה כלפי קהל היעד שלהן.
אולם למעשה, ואולי למגינת ליבו של כהן, אי אפשר לצחוק על אלוהים שלא דרך הדתות המספרות אודותיו או עדת מאמיניו. על אלוהים כקונספט נטול מתווכים די קשה לדבר, שלא לומר להתבדח. מה שנשאר הוא להלעיג את הדת, ומי שחושב שאסור בתכלית להתבדח על אמונתו הדתית נמצא בכביש המהיר לקלטת ביתית עם אם-16 ביד.
אם ניתן להסיק מהצלחתם החומרית של קומיקאים מסוימים, מבחינת אלוהים זה כנראה לא שאסור לצחוק עליו, אלא שאסור לעשות את זה רע. ואולי זו בשורה טובה עבור כהן, כי אחרי הכל – להיחלץ להגנתו של היושב במרומים מבדיחה, זאת די בדיחה בפני עצמה.
לסיום: ג'ורג' קרלין על אלוהים, על הדת ומה שביניהם