הכתבה הראשונה שלי התפרסמה כשהייתי בת 16, וכצפוי, גם היא עסקה בנושא העל-זמני "עשרה דברים שחייבים להספיק עד הקיץ הקרוב". הקיץ, אגב, כבר מזמן הגיע ואני הזעתי כל הדרך למערכת ראש1, שישבה מי-זוכר-איפה, אבל במיקום שמאוד הרתיע והרשים אותי וקרנו עוד עלתה עם הגילוי שכל שועי העולם שבמערכת מהדסים על רצפת פרקט. פרקט, למען השם!
הגשתי את האייטם בחיל ורעדה לעורכת שהייתה מבוגרת, חכמה ורהוטה ממני, מה שגרם לי לעבור עליו לפחות כמספר המילים שהכיל, וזה עוד לפני תפוצת המבקרים מבית. כשהכתבה סוף סוף ראתה אור, מרוחה על צילום אילוסטרציה של חמישה בני נוער בלונדיניים בחוף מרוחק כלשהו, נפנפתי אותה מסביבי כאילו הייתה תוספת שיער חדשה על ראשה של קים קיי. החלק הטוב ביותר היה שכמעט לא ערכו אותי, מה שהיווה אישור לכך שבעשור וחצי הראשונים של חיי, למדתי לחבר מילים לכדי משפט הגיוני. הידד!
פאסט פורוורד תשע שנים קדימה, להקמתו של אתר הנוער "פרוגי" מבית ידיעות אחרונות; אם יש דבר שעליכם באמת להספיק לעשות לפני הקיץ הקרוב, הוא לקרוא ביסודיות כל פנינה פובליציסטית מבית היוצר האמור. זו לא פארודיה, הדגיש העורך כשהפנה אותי לאתר, אין מצלמות נסתרות, את חייבת לראות כדי להאמין.
אל תשכחי לספר על כישורי הלשון שלך בראיון העבודה
אתר האקטואליה לנוער מחולק לקטגוריות כמו, "בידור", "מוזיקה", "ספורט", "אופנה" ו-"חדשות", אבל אפשר גם לקטלג אותו ל-"רכילות", "רכילות", "רכילות", "רכילות" ו-"חדשות על הבגרות בתנ"ך". המוטיבים החוזרים – התעללות פושעת בחוקי התחביר, מעשי סדום בש' השעבוד, וככל הנראה תחרות פנים-מערכתית על כמה פעמים אפשר לחזור על אותה מילה במשפט אחד. לו הייתי מהינה לשלוח אחד מן הטקסטים האמורים לעורך שלי, הוא היה מטריח את עצמו ובא להלום בי למוות במכות מחבת, ובצדק.
והרי מספר יהלומים לשוניים מבית פרוגי (השגיאות, איך לא, במקור): "הכרתה את חברה שלך ביום קיצי", "זו מסוג התכנית שאוהבים לראות ואין סיבה מדוייקת ל-למה?.", "את מוצאת את עצמך עומדת לבד בגשם מעקלת שהתוכנית לנשיקת הגשם הרומנטית ככל הנראה התבטלה", "קשרי דם היה נראה כמו סרט מאוד מבטיח", "עוז זהבי הוא מן האנשים שמוגדרים כהכי חתיכים במדינה כעת", והפסקה האהובה עליי באתר כולו: "כיום יש המון מגבות מגניבות, יצhרתיות ואפנתיות שלא רק ישמשו אתכן להיות יבשים, אלא גם הנאה גדולה יותר על הישיבה על החול בשביל שתתלכלכו פחות". יס, מאמא.
מילא שגיאות הכתיב (אלא אם מי מהכותבים מעל גיל תשע. מה נסגר איתכם?), אבל למרבה העצב, תוכנו של פרוגי מזעזע כברו אם לא הרבה יותר. לא מדובר רק בטורי דעה נוקבים על הבגרות בתנ"ך, שכל מה שיש לומר עליה, מתברר, נוגע לשעת קיומה (17:00 אחר הצהריים אוממגגגגגג צריך לבטל את הפעילויותתתתתת), אלא גם טיפים לנערה המחפשת עבודה לקיץ, שעיקרם – תגיעי עם מחשוף לראיון, תספרי על כישורי הלשון שלך, ותראי לבוס שאת לא פוחדת מ"מטלות נוספות נועזות" או עצות אופנה לילדות בהן כתוב במפורש "זכרי – כמה שיותר קצר, יותר מושך". ויש גם תשובה לשאלה הנצחית שכל בני הנוער שואלים את עצמם: האם לעשות סקס תחת השפעת אלכוהול?
הבעיה האמיתית של אתר פרוגי איננה היעדר עורכים (אם כי באמת, תעשו משהו בנדון); הצרה נחשפת בגילומו המזוקק של הסרט שכתביו הצעירים חיים בו. הם עילגים, ריקניים, חסרי מעוף ולא מבריקים בלשון המעטה, ו-וולאק, הם גאים בעצמם רצח. אף אחד – בוודאי לא הוריהם המפוחדים – מעולם לא גילה להם שבשביל כבוד צריך לעבוד ובשביל לכתוב כדאי לקרוא, לפחות איזו חוברת "אשכולית" לכיתה ג'. ואולי בעצם אין כל צורך; אחרי הכל, מישהו בעולם המבוגרים כבר מוכן לפרסם אותם, לא?