להגדיר ראיון עם בר רפאלי כמשמים זה קצת כמו להעלות לדיון את נושא האבולוציה – כרגע יש עדיין רוב שמקבל את העניין כמובן מאליו, אבל אם לא נתחיל לעבוד על רמת החינוך, יש מצב שבעוד דור זה באמת ייחשב לחדשות.
לא שזה משנה לבר רפאלי, היא לא הנושא המרכזי של הטור הזה ואפילו לא בדיוק של הראיון הבלעדי והמרגש להבות-אש עם דנה ויס, שבו הצליחה לגלם במדויק שבלונה אנושית שאפשר למלא בה כל מטען תכני שיעורר בצופה הזדהות. היא בעצמה אמרה את זה – בר רפאלי אמורה להיות מה שאתם רוצים לקנות מבר רפאלי. ככה זה כשהעסק שלך הוא "גם", הדגישה רפאלי, "עניין המראה".
אל תבינו לא נכון, אין לי בעיה לחיות בעולם שמתגמל את רפאלי על איך שהיא נראית, ולהאשים את רפאלי במשהו מכל זה הוא כמו להאשים את החזאי בשרב. הבעיה מתחילה ונגמרת בעוצמת התגמול ובמונוליטיות שלו, הווה אומר, אפשר שבר רפאלי תתקיים ותצליח בלי להפוך אותה למושא ראיון חדשותי במהדורה הנצפית ביותר. זו, במילותיה של סבתי, כבר הגזמה.
מי שהכי נדפקה מכל הסיפור היא דנה ויס המוכשרת כמו שד, שנאלצה להרכיב את רפאלי לבושה שחורים על כיסא סולידי בחדר כמעט ריק במוזיאון תל-אביב, ולהפריח איתה בועות סבון מילוליות לאוויר במשך כמעט 12 דקות. מרצים ב-TED מצליחים להעביר רעיונות מורכבים וחדשניים בפרק זמן דומה, ואילו ויס ובעיקר העורכים נאלצו להקדיש דקה פלוס מ-12 דקות התהילה לשיח מנהלתי על מושבים וחריקות בחדר, וזו הייתה ההתרחשות המרעישה, ליטרלי, של הראיון. כלומר, חוץ מהפעם שרפאלי השתמשה לא נכון במילה ניו-אייג'. הקלה רצינית הסתמנה על פניה ויס כשמצאה את הפתח לשאול את רפאלי מה קורה כשהיא נכנסת לבית קפה – כנראה מהשאלות הבודדות שלא נאסר עליה לשאול, ומי לעזאזל רוצה לחיות בעולם שבו בר רפאלי מטילה וטו על שאלות של דנה ויס.
כי ויס, זה ברור, יכולה הייתה לכל הפחות לשאול את רפאלי על פרסומת רקדנית-עמודי-המטרו שנפסלה לאחרונה, זו שרפאלי טוענת שהייתה מעורבת בכל הקריאייטיב שלה, כלומר ברעיון הגרוע שעמד בבסיסה. אבל הרי לא בשביל זה באה רפאלי להתראיין בחדשות; רפאלי באה כדי להראות שהיא מהממת גם בלבוש מלא ולהגיד את מה שהיא רוצה להגיד, שזה בגדול, כלום.
רק שהריק הזה, שמרתק ומחרמן את עם ישראל, איננו נטול השתמעויות. רפאלי אשכרה ישבה מול ויס ואמרה לה בקול מתיילד ומתוקי שאין לה מושג כמה כסף יש לה, ושכסף הוא בכלל לא העניין. הרי אם רפאלי תגחך ותגיד, מה נראה לך, דנה'לה, שאני מדגמנת בשביל הרווח? היא תרסק באחת את הפנטזיה הקולקטיבית של האישה המושלמת שיש לה עור פנים של בת שנתיים ומודעות עצמית דומה. הדבר היחיד שמותר לה לעשות אפוא הוא לשרבב שפתיים ולהגיד שלא בא לה להיות בת שלושים.
רפאלי היא אישה מצליחה, אבל ההצלחה שלה תלויה במידה רבה ביכולתה לגלם כלי קיבול לא מבהיל מדי, שלא לומר כלי קיבולבול. זו הדרך היחידה בה נשים יכולות ואמורות להצליח, אפילו אמרו בחדשות.
גדל כאן דור של נערות שהכי הכי רוצות להיות דוגמניות ולא בשביל הכסף, אלא רק כדי שיאהבו אותן. לו אני אמא לבת, הייתי מושיבה אותה אמש מול ערוץ שתיים ואומרת לה – זה מה שהעולם רוצה שתהיי, אבל אני אישית מצפה שתבעטי לו בחזרה בביצים.