אז מה, כבר שידרגתם ל-iOS7? קראתם ארבע עד עשר כתבות בנדון, התווכחתם עם בני ביתכם, צפיתם בשלושה סרטוני יוטיוב, נכנסתם לריב טוקבקים עם מישהו שנשלח לו מהאנדרואיד, חזרתם לכתבות שהורידו לכם ("בולע את הבטריה החרא הזה!"), ועל הדרך גם ביררתם על האייפון 5Sוהגיתם יומם ולילה בשאלת פריצת טביעת האצבע?!
ב-רור. השבועיים האחרונים הדגימו היטב שההסתפחות היא אולי אקספוננציאלית, אבל אנחנו עושים אותה עקום ולכיוון השני. בני האדם הולכים שלובי יד לעבר דיסטופיה דבילית מעבר לכל דימיון וההוכחה הניצחת לכך שוכנת לא רק בעיסוק האובססיבי במערכת ההפעלה החדשה, אלא ממש בגופותיהם המוטלות של העומדים-יושבים-שוכבים בתור לחנויות אפל בניו יורק בסופ"ש האחרון. היוש, טמבלים.
הסרטון הזה עלה לפני מספר ימים וכבר עבר 3.5 מיליון צפיות. מעניין כמה מהן היו על האייפון החדש בצבע זהב ("מה אני, אידיוט? אתה חושב שאני אחכה כאן בתור שמונה ימים ולא אקנה את הזהב?"). במאי הפרסומות הניו-יורקי, קייסי נייסטט, יצא לרחובות עירו לילה לפני ההשקה הגדולה של האייפון החדש, ראה אנשים ישנים בעמידה ומכורבלים בשקיות זבל, כאלה ששהותם בתור נעה בין חמש-עשרה שעות לחמישה-עשר ימים, ושאל אותם שאלה אחת – למה?
בהיעדר מוחלט של צידוק הגיוני – חוץ משניים ש"עומדים בתור באופן מקצועי" (כלומר, נשכרו כדי לעמוד בתור במקום מי שיש לו, בבירור, יותר מדי כסף בכיס) – כל הנשאלים גמגמו ובסוף פלטו משהו על זה שהם אוהבים את האייפון ורק נער אחד, שעמד שם עם חבריו יותר משבועיים, הודה בחיוך שפשוט צריך להיות אידיוט. שנאמר, דע את עצמך.
לואי צדק
עוד אפשר היה להסתפק בטמטום האזרחי גרידא, אבל בשש בבוקר תיעד נייסטט את הסוואנות עמוסות צוותי חדשות שהציפו את העיר רגע לפני פתיחת החנויות (מישהו צריך לדווח לאומה על צניחת האיי.קיו הקולקטיבית), ואת ניידות המשטרה הרבות שהוצבו מסביב כדי לשמור על הסדר ברחובות מוכי הפסולת (אי אפשר לזרוק עטיפות לפח – צריך להישאר בתור!); הטמטום כבר היווה איום פוטנציאלי על בטחון התושבים.
באותו הערב בו נייסטט חרש את מנהטן, התראיין, בתזמון קומי אלוהי, לואי סי.קיי לתכנית הלייט-נייט של קונאן אובריין וסיפק סרטון שהפך בעצמו לויראלי. סי.קיי סיפר מדוע הוא לא מוכן לקנות לבנותיו סמארטפון, וסיפק פרופיל פסיכולוגי מדויק למדי של כל אותם עומדים נצחיים בתור לאייפון, וגם את חבריהם השפויים יותר לעבדות.
"אתה צריך לבנות את היכולת פשוט להיות עצמך ולא לעשות כלום. פשוט לשבת שם, ולהיות בנאדם. זה מה שהסמארטפונים לקחו", אמר סי.קיי, "אתה אף פעם לא יכול להרגיש לגמרי עצוב או לגמרי מאושר, אלא רק מרוצה למדי מהמוצרים שיש לך, ואז – אתה מת. אז... בגלל זה אני לא מוכן לקנות סמארטפונים לילדות שלי". מדכא, אבל צודק.
למרבה האבסורד, יש להניח שדברי הטעם של סי.קיי יישארו במסגרת דאחקה של לייט נייט. הוא מוערך מאוד בארה"ב, אבל אחרי הכל לא כמו סטיב ג'ובס (שבסרט החדש בו משחק אותו אשטון קוצ'ר, מוקבל פחות או יותר לישו), ובכלל, עזבו אתכם מקרדיט מיותר: מה הסיכוי שאנשים שישנים על מדרכה מטונפת כדי להבטיח שדרוג כמה שיותר מהיר לאייפון שבין כה יש להם, יבינו את האירוניה הדקה בהמתנה מייסרת למכשיר טלפון חכם שישמש אותם בעיקר כדי להתעלם מאנשים?