בשבוע שעבר, ישבנו אני וחברות הפרלמנט הקטן שלנו, מצוידות בכמה בקבוקי קאווה ומעט מאד טוב לב. לכבוד ט"ו באב המתקרב, החלטנו להעלות על המוקד את כל הגברים שהתחילו איתנו בדרכים מביכות. מי שהביאה את הסצנריו האומלל ביותר זכתה להוריד בלגימה אחת שוט שלם אקסטרה. המסקנה המתבקשת: אתה לא באמת צריך הכשרה ב"מרכז לאמנות הפיתוי" בשביל לדעת איך להתחיל עם בחורה. תת-מסקנה: יש דברים שממש, אבל ממש אסור לעשות.
קודם כל, הזדעזענו מהמשתדלים-מדי. אחת הקריאה במשך כ-15 דקות הודעה שנשמעה בערך ככה: "אני פשוט מתבונן בך עכשיו וקשה לי להסיר את עיניי אני מרגיש כאילו אנשים לא מבינים אותך תאמיני או לא אבל כמו יש לי דמעות עכשיו כי אני מרגיש אותך מרגיש שיש בך עצב פנימי מאוד עמוק, שונה, נסתר, פנימי כל כך ואני מנסה להבין למה זה מדהים לי אני מרגיש כאילו משהו מוביל אותי אלייך ואומר לי שאני חייב לעשות את האישה הזאת (אותך!) מאושרת".
ככה זה פשוט המשיך והמשיך. והמשיך. אז סימני פיסוק הם לא מילה גסה (נא לבדוק את המחברות בלשון של המורה סימה), ועם כל הכבוד לפור-פליי, להגיע לעניין זה רצוי ונעים. וחוץ מזה, מאיפה אתה מכיר את העצב בעיניים שלה? מתמונת הפרופיל? מדובר בבחורה שלא מפסיקה לחייך, דרך אגב.
אחר כך לעגנו ללא-משתדלים-מספיק. הודעות קופי-פייסט הן מתכון לאסון, במיוחד כשהן נשלחות לאישה שיש לה חברות אטרקטיביות. נכון שיש להודעות האלה נטייה להיות מקוריות ומשעשעות אבל משפטים מקוריים הם כמו קונדום - שימוש אחד ולפח. אז כן, ראינו כבר את ההודעה הזו, נא לנסח חדשה: "אז רציתי לדעת אם אפשר להזמין אותך לקפה של טעם באווירה של פעם ולראות אותך פייס טו פייס רק בלי הבוק... תשובה חיובית תתקבל במיידי ובקשר להתלבטויות ותשובות שליליות, המערכת שלנו עדיין לא יודעת לזהות...".
את, אני והחברה שלי
בשלב הזה, על אף שהקאווה כבר פגעה קצת בקואורדינציה, הצלחנו לשלוף עוד שיחה קצרה מהאינבוקס. הבחור ישיר, מדבר לעניין, אבל מה, in a relationship, כולל קישור לפרופיל של הנוכחית. הוא: "הנני כאן, מוכן להיפרד בשבילך". היא: "תגיד לי שאתה צוחק". הוא: "לא צוחק". אז זהו, שעל אף התפיסה הרווחת שאישה לאישה כלבה, אנחנו לא נוטות להיכנס לשום סוג של קשר אינטימי עם גברים תפוסים. לא רק שזה לא מוסרי - מה ששנוא עלייך אל תעשי לחברתך – זה גם מתכון בדוק לשברון לב. כך או כך, הקץ לחמדנות.
הרביעית, רגע לפני שהקאווה נגמרת, נזכרה בבחור שפגשה במועדון, והציע לענג את עצמו כשהוא מסתכל על כפות הרגליים שלה. גם אנחנו התחלנו לשלוף הצעות הכוללות גולדן-שאוורס, משחקי שליטה מוגזמים ופנטזיות מציצנות. נכון, ליברליות מינית וחוויות שונות הן כיף, אבל חבוב, את הפטישים תשמור לשלב שבו אני כבר אוהבת אותך, והשלב הזה ממש רחוק מכאן, מרחק חודשים מכאן. מעניין איך היית מגיב אם הייתי ניגשת אליך וחושפת את הפטיש שלי: "שלום, אני ליאם, מעוניינת בבעל ושלושה ילדים, יש לי אולם סגור באוקטובר. מה לרשום תחת הורי החתן?".
האחרונה, בעודה שוכבת על הספה כי היא כבר לא יכולה לקום, נזכרה שקיבלה את ההודעה הבאה: "אני יודע שזה קצת מוזר וגם מאד לא אופייני לי, אבל נתקלתי כאן במקרה והייתי חייב לנסות, או לכל הפחות להחמיא לך... את אחת הבחורות המהממות שראיתי ונראית גם אחת החמודות (אם לא ה...). אז אם את מעוניינת, אני אשמח מאד להכיר ואם לא - אז עדיין משמח אותי להחמיא לך".
שקט שרר בחדר. אף אחת לא צחקה. שאלנו אם היא ייבשה אותו באופן מצחיק. היא ענתה שכתבה "תודה, אבל אני לא בעניין" והוא פשוט לא ענה. התכנסנו כל אחת להרהוריה. בסך הכל הודעה מלטפת את האגו, מלאה בכנות ללא הגזמות או הבטחות ועוד מבחור שמבין שגם "תודה, לא" היא תשובה לגיטימית. "נחמד" חשבה כל אחת לעצמה, "כן ירבו". הבחורה מהסיפור של הרגליים אפילו ביקשה לינק לפרופיל שלו...