אתה רואה את הדיון הזה ואתה מבין שאתה לא מבין כלום. אתה פשוט לא בשיח. זאת אומרת, יכול להיות שיש לאנשים ביקורת נגד התחרות, נגד שידורה, אבל הדיון הזה הוא בכלל לא עקרוני, משמעותי, מרכזי, מהדהד. הוא איזו שיחה מעוייפת, שמתקיימת בשוליים. אני מכיר את הטון הזה מעוד מקום, מהוויכוחים האינסופיים שלי עם עירית לינור ברדיו בנושא חרדים והדרת נשים. כפעם בפעם היא משמיעה טיעונים קשים בנושא, אני נדרש לעסקי הדוגמנות ותחרויות מלכת היופי, ואפילו עירית, שהיא לא איזה צעצוע פמיניסטי מקושקש, עירית היא עירית, לא מצליחה להימנע מה"אוי, נו. בסדר. דוגמנות. שמענו אותך".
ובכן, אני החלטתי להתעקש. לא. אל תגידו לי אוי נו ואל תפטרו אותי במחי יד. העניין הזה הוא עקרוני מידי מכדי להתעייף עליו ולעבור הלאה. תקשיבו לי טוב, כל מי שרואה עצמו חלק מהצד הנאור במלחמת התרבות; כל מי שמבקר דוסים בנושא הדרת נשים; כל מי שלא הלך השבוע להפגנת המיליון – תתביישו לכם. פשוט תתביישו. ב-2014, במרחב הציבורי בישראל מתנהלת טינופת ירודה כזו כמו תחרות מלכת היופי ואתם מתעסקים עם דוסים שמדירים נשים או עם פרסומות סקסיסטיות בטלוויזיה.
געגועיי לריאליטי
תוציאו את הראש מחשכת חביון השקרנות והצביעות ותסבירו לי את הדבר הזה: פעם בשנה, שורת נערות בבגד ים מציגות את גופן בפריים טיים, ואנשים מבוגרים ומכובדים מניחים עליהן סרטים נוצצים. אה, כן. וכולם מוחאים כפיים ומתרגשים עם הזוכה שכולה בוכייה מהתפעמות, וגם קר לה, למסכנה, כי היא כמעט עירומה. ושני ההורים המטומטמים שלה מתפוצצים מרוב אושר כי הילדה הגיעה למשהו ולמי אכפת שהיא עומדת כאן בבגד ים מול כולם. ככה זה בחיי הזוהר, הם אומרים לעצמם.
כל זה קורה כשהשיח הפמיניסטי הולך ומתפתח, הולך ומעמיק. הטרדות מיניות בראש סדר היום, אפליית נשים בשכר מתחילה, בשוליים אמנם, להיות מטופלת, ולפני דקה וחצי כל הצבועים קפצו על הדוסים ונשכו אותם כי מישהו אמר משהו לבחורה באוטובוס (אותה אחת, אגב, נבחרה ל"נערת החן". כבוד).
בשעה שכל פריים תמים בתחרויות בישול ובאח הגדול זוכה לאינספור דיונים מעמיקים בסוגיות מוסר, אתיקה, זכויות הפרט והאישה, הזבל הזה מתקיים ומשודר שנה אחרי שנה מבלי שלמישהו יש בכלל כוח להתעסק איתו. הכל יש בה, בתחרות הזו: פגיעה אנושה בנשים, החפצה, סקסיזם, פרחיות, רמה נמוכה, טיפוח אנטי-ערכים בנושא מראה, עידוד הפרעות אכילה, טלוויזיה רעה, קיטש דוחה, עילגות, טמטום. להקיא. לראות ולהתגעגע לריאליטי מכל סוג.
אני מודה ומתוודה שאני חי את חיי בטלטלה בלתי פוסקת בין העולם ממנו באתי לבין זה בו אני חי ולא מפסיק ללמוד ולסקור אותו. רוב הזמן אני מסתגל איכשהו. השבוע הזה, שתחילתו בהפגנה נגד הגיוס וסופו בתחרות מלכת היופי, גרם לי להתחרפן לחלוטין.
הבעיה היא שהטור הזה לא יזכה כמעט לצפיות. גם אם העורך ייתן לו את הכותרת הכי מושכת. למי אכפת מה יש לקובי לומר נגד תחרות מלכת היופי? בטח הדיבור השמרני והדוסי הרגיל. נקסט. לא מעניין. בואו נקווה שהוא יכניס גם תמונה של הזוכה ואז יהיה לי איזשהו סיכוי.
