פעם, לפני שנים, עמד בראש המפד"ל פרופ' אבנר שאקי ז"ל. הוא היה איש אשכולות, מוכשר ומחונן, אבל איש בעל סגנון קצת מיושן וגמלוני אפילו במונחים של המפד"ל, מפלגה עם קצב פנימי של גופה מוסתרת בחולות. יום אחד, בעיצומה של מערכת בחירות מוניציפאליות, התכנסה בחדרו של שאקי ישיבה בהשתתפות מספר נציגים צעירים של סניף המפד"ל בעיר אחת, קרית אתא אם אינני טועה, לדיון מפלגתי לקראת הבחירות. שאקי היה אז שר הדתות וחבר בקבינט ושלט במפד"ל ביד רמה. אחד הנוכחים היה צעיר נמרץ שהתמודד על תפקיד סגן ראש המועצה באיזה חור. הוא נכנס לויכוח עם שאקי ובלהט העימות הוא אמר לו: עם כל הכבוד, פרופ' שאקי, אתה מבין בהרבה תחומים. בפוליטיקה אתה לא מבין. תשאיר את זה לנו.
ושאקי לא התבייש ואמר לבחור הצעיר: שמע יקירי. אני יו"ר המפד"ל, שר הדתות וחבר בקבינט. אתה מתמודד בחריצות על סגנות ראשות המועצה בקרית אתא. אז מי מבין בפוליטיקה, אתה או אני?
זאת לא תשובה מתנשאת. זאת כל התורה כולה על רגל אחת.
לפיד מתרסק, אמרתם? וואלה. מעניין מאוד. איש שלפני שנה בלבד היה שדרן טלויזיה, סופר ועיתונאי, ניצח את הבחירות, הפך ללשון המאזניים הכי שרירית שהייתה פה אי פעם, נכנס לתפקיד קשה, ממלא אותו בצורה מושלמת, השיג (לצערי) כל מה שהוא רצה בזירת הניסוח מחדש של תקציבי החרדים, משחק בתקשורת כרצונו, לא טועה כמעט אף פעם – אם לזה קוראים התרסקות, מעניין אותי לדעת מהי בדיוק נסיקה. עצם עניין הסקרים בתום רבע קדנציה הוא שטותי וילדותי, אבל גם מבחינה מהותית, לפיד הוא סיפור הצלחה פוליטי חסר תקדים.
בשם האב
מאז התחיל במסעו הפוליטי, לפיד לא טעה אפילו פעם אחת כמעט. אבל הצעד הכי נבון ומדוייק שלו, היה הבחירה במשרד האוצר. הסיבה היא פשוטה. ללפיד יש בעיה קרדינלית אחת: יש לנו למי להשוות אותו. בשלושים השנים האחרונות היו כאן יותר מידי מפלגות שניסו לשבור את החלוקה המסורתית ולא הותירו שם וזכר. אחת לפני האחרונה שבהן גם קשורה אליו בקשר דם. ההשוואה לא מפסיקה להיות מתבקשת, ואותה הוא צריך לשבור. כדי לשבור אותה הוא צריך להתמיד בהתוויית הכיוון שאליו רמז פעם, והוא שאיפתו להפוך לראש ממשלה. זה חשוב לו לא רק כדי שבסוף הוא אכן יהיה כזה, אלא בעיקר כדי להשיל מעצמו, לאורך כל הדרך, את תווית "שינוי" ז"ל שיכולה לדבוק בו.
הבחירה במשרד האוצר ממלאת כמעט בשלמות את המטרה הזו. היא מחזיקה את לפיד כל הזמן באויר, בלב האקטואליה הקשיחה, מעניקה לו הילת מנהיג חורץ גורלות ברמה הארצית ונותנת לו את האפשרות להישאר רענן לאורך כל הקדנציה. תוסיפו לזה את העובדה הפשוטה שזהו המקום ממנו הוא באמת יכול להשפיע ולחרוץ גורלות ואת ההתנהלות התקשורתית הקשוחה והמדוייקת שלו ותספרו לי מי בדיוק התרסק כאן.
ואגב, אין צורך בהרבה ניתוחים. שני כסאות מימין ללפיד ליד שולחן הממשלה, יושב אדם שהוצב במשרד האוצר בידי ראש ממשלה עוין, במטרה לייבש אותו ולהשניא אותו: בנימין נתניהו. לו היה אריק שרון יודע אז כי כמה שנים אחר כך יהפוך שר האוצר שלו לראש הממשלה הכי יציב בישראל, הוא היה נותן לו הכל, גם את משרד הבטחון. רק לא את תפקיד שר האוצר.
לפיד היה יכול להיות שר החוץ ולהתייבש בין נתניהו לקרי בטקסים. הוא היה יכול להיות שר התמ"ת ולהיעלם לחלוטין ואפילו להיות שר החינוך וכמו חברו הרב שי פירון לזכות להרבה חשיפה ולעשות דברים יפים. במקום זה הוא בחר להיות שר האוצר וכך הוא הדבר הכי חם בסביבה כבר שנה תמימה. אין סיבה אמיתית שזה ישתנה.