סקר שהתפרסם השבוע קובע כי הדבר שהישראלים חוששים ממנו יותר מכל הוא לא האיום האירני ולא הגזירות הכלכליות ולא הפליטים מאריתריאה אלא דווקא האלימות הגואה. מעניין.
"האלימות הגואה" – מונח עיתונאי נושן המאוורר מידי כמה חודשים לצורך שימוש תקשורתי הממלא שלושה עמודים בעיתוני אמצע השבוע וחצי מוסף בסוף השבוע. "האלימות הגואה" פירושו: לא רק כאפה אח, ולא רק במועדון או בחוף אחד, אלא כמה וכמה כאפות, בכמה וכמה אתרים, וגם גרפיטי, וונדליזם ואפילו גניבה. כשכל אלה מתרחשים במרחק פחות משנים עשר מבזקי חצי, אזי אין מדובר באירועים אלא בתופעה, ואזי אין מדובר בחדשות אלא בדיווח על מצב ואזי אין מדיבור באלימות אלא באלימות גואה.
איזה שקר. איזו חארטה האם האלימות גואה בישראל? ממש לא. ממש ממש לא. האם אתם מפחדים ללכת ברחובות בלילה? מה פתאום. וגם אם כן, תלוי איפה. איפה שמסוכן מסוכן תמיד, ואיפה שלא מסוכן המשיך גם השבוע להיות לא מסוכן. הסקר המדובר התקיים כמובן יום אחרי שפורסם בהרחבה בכל כלי התקשורת על אירועי מנזר השתקנים ובעיקר על המעשים הנוראים שביצעו תלמידים בביתה של מורה בראש העין, אכן, שני אירועים בעלי אופי אלים מובהק, שניהם מטרידים ושניהם מעוררי מחשבה, אבל כדאי לשים לרגע לב אליהם, כדי לנסות ולבדוק במדויק במה מדובר.
גרפיטי על קיר מנזר, בדומה לריסוס כתובות על קיר בית כנסת, מסגד או על מצבה בבית קברות – הוא אירוע טעון, טעון מאוד. בגלל הלוקיישן, כמובן. המפגש בין דת לשנאה אף פעם לא היה חביב במיוחד. הוא תמיד נפיץ ומלווה באינספור אמוציות ולכן הוא מסוכן; למרות זאת, הוא אירוע קטן, אפילו זעיר והוא נדיר. מאוד מאוד נדיר. ישנם הרבה מאוד מבני דת בארץ, ישנו מתח רב בין הדתות השונות ובכל זאת, בשנות המדינה היו כל כך מעט מקרים כאלה עד שנער גבעות יספרם.
האירוע השני, בראש העין, חמור הרבה יותר. הוא חמור לא בגלל מה שהתרחש בדירה ההיא, אלא בעיקר בגלל הפרסום הנרחב, הפאניקה וההיסטריה שלוו לפרסום והמסקנות הנמהרות שבאו לידי ביטוי בסקר המטופש דלעיל: בואו נאמר את האמת. שום דבר מיוחד לא אירע בראש העין. כמה מופרעים פירקו את הבית של המורה, לטיפולכם, הורים, בית הספר והמשטרה הקהילתית וטור מתבכיין במקומון. איך בדיוק קרה שהעניין המקומי הזה עשה את דרכו לעיתונות הארצית והדריך את מנוחתה של מדינה שלמה?
כי יש דפוס כזה, של אירוע + אירוע שווה תופעה. והאלימות היא הרי נושא שתמיד נמצא שם, על סף דלת המערכת, וכל מה שצריך זה רק להרים אותו ולנפנף בו ולצקצק. צוק צוק צוק. אוי אוי אוי. האלימות גואה. גועה גועה גועה.
לא אלימות ולא גואה. הרחובות שקטים, הנוער הולך ונעשה טוב יותר מדור לדור ומשנה לשנה, הפשיעה הולכת ונעשית מדווחת יותר מעונה לעונה, הכל הולך ומשתפר. רק העיתונות נותרת אותה מיושנת וילדותית, מפחידה ומהלכת אימים, מייללת כל הדרך אל כונס הנכסים.
>>לטור הקודם שלי: הפכנו למדינה נורמלית?
>>אף אחד לא רוצה לקרוא על ערבים