בתוך ההמולה של מסיבת העיתונאים בה הוכרזה כניסת קדימה לממשלה, לא רבים שמו לב לשאלה אגבית בעניין פינוי שכונת האולפנה בבית אל לאחר החלטת בג"ץ. ראש הממשלה השיב בלשון רבים כי "הם חושבים שצריך לשבת ולחשוב. יושבים וחושבים איך לפתור את הסוגיה".
האמירה זו של ראש הממשלה, שעברה בשקט בתקשורת, הקפיצה אותי ממקומי. ראש הממשלה חייב היה לומר בקול ברור שהדבר היחיד שמתחייב בנסיבות העניין, עם כל הצער שבדבר מבחינה פוליטית-אידיאולוגית, הוא לבצע את פסק הדין של בג"ץ כפשוטו. כלומר להרוס את המבנים שנבנו על קרקע פרטית של תושבים פלסטינים והשבת הקרקעות לבעליהם החוקיים, בהתאם ללוח הזמנים שנקבע על ידי השופטים.
הרי לא יעלה על הדעת שהרשות המבצעת, היא הממשלה, לא מבצעת החלטות של בית המשפט הגבוה לצדק. בייחוד לאחר שהממשלה התחייבה במסגרת פסק הדין הראשון לפנות את המבנים. כל פעולה אחרת מהווה שימוש לרעה בכוחו של הריבון, תוך רמיסת זכויותיה של בעלי הקרקעות וזלזול מופגן בשלטון החוק לא יכול להתקיים במשטר דמוקרטי. נדמה, אם כן, שהצהרתו המפורסמת של מנחם בגין: "יש שופטים בירושלים" (שנאמרה בתגובה לפסיקת בג"ץ שהורתה על פינוי בית אל, שהוקמה על שטחים פרטיים), נשכחה כלא הייתה.
מעניין מה היה קורה אילו האזרח הפשוט היה מתחיל לחשוב "איך לפתור את הסוגיה" כל אימת שהיה מורשע או מחויב בפסק דין כנגדו? במקרה הזה, בניגוד למקרה של נתניהו, התשובה ברורה, וההשלכות של התנגדות לבית המשפט ברורות.
לעלות לירושלים ולהפגין
והנה, בשעה טובה, פורסם באמצעי התקשורת כי ראש הממשלה סיים לחשוב מה עליו לעשות בנדון. הפתרון שהוצע על ידו הוא ניסור הבתים והזזתם מאות מטרים אל עבר קרקעות שבבעלות המדינה (ואני בכלל חשבתי שהמדובר בשטחים כבושים, אבל מה אני מבין?). במקביל ייתנן אתנן למתנחלים, כדי לפייסם, בדמות עשרה מבנים חדשים אשר ייבנו כנגד כל מבנה שיועתק.
ראש הממשלה הגן על הצעתו והסביר כי אפשר ללכת לפתרון של חקיקה, אך יש לזה מחירים, כולל בזירה הבינלאומית. כל פתרון אחר יהיה כרוך בנזק מדיני כבד לישראל.
מבלי להיכנס לשאלות משפטיות כדוגמת האם חקיקת "חוק עוקף בג"ץ" בכלל ישימה בשטחים הכבושים, שכן חוקי ישראל אינם חלים שם, ואם חוק שכזה הוא בכלל חוקתי ויעמוד בפסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירות, וההיגיון העומד מאחורי ההחלטה בעייתי ביותר. פעם נוספת מבהיר ראש הממשלה שלא שלטון החוק עומד לנגד עיניו, אלא ההשפעה המדינית של אותו החוק. מדהים.
אלא שאת המפלצת הקרויה מפעל ההתנחלויות, לא ניתן בשום פנים ואופן להשביע. הם בשלהם. ייקוב הדין את ההר. מיד התאספו מפגינים מחוץ לישיבת הממשלה בירושלים, תוך שהם צועקים שחוק ההסדרה - חוק עוקף בג"ץ - הוא הפיתרון, בעוד נציגיהם לוחצים על שרי הממשלה שלא להסכים לפיתרון המוצע על ידי ראש הממשלה.
שוב התברר ששלטון החוק והדמוקרטיה הישראלית הם בני ערובה בידי קבוצה קיצונית, רבת השפעה ומאורגנת מבחינה פוליטית ואידיאולוגית. קבוצה שהאינטרסים שלה נוגדים את טובת הרוב ואת טובת המדינה.
הגיע הזמן לפתוח ב מרי אזרחי ועממי נגדי, במסגרתו הרוב השפוי פה ייצא ויפגין אל מול הכנסת כנגד המחוקק ונציגי הציבור שלו בדרישה שיקיימו את פסיקת בג"ץ, שיקיימו את שלטון החוק, שלא יעשו שימוש לרעה בכוחו של הריבון ובעיקר שלא ישימו את כולנו כבני ערובה למיעוט המאורגן והקרוי מפעל ההתנחלויות.
כשאנשים נלחמים על הקיום הבסיסי שלהם, כאשר הם נשחקים באופן גס, כאשר הם צריכים לעבוד מסביב לשעון, לעתים בעבודה שנייה ושלישית, כדי להביא את הפרוטה של מחר, לדאוג לעתידם ולעתיד ילדיהם, מחאה הופכת להיות עניין של "מותרות". אבל חברה החפצה חיים מוכרחה לקום ולומר "עד כאן!".
>> הטור הקודם שלי: לאן הולכת המחאה החברתית?
>> מה שמרין לה פן לא הייתה מעזה להגיד