הפרסום הבוקר ב"ידיעות אחרונות" על המכתב ששלח שר החקלאות אורי אריאל לשר להגנת הסביבה אבי גבאי עורר סערה בקרב פעילי ארגוני בעלי החיים, פעילים חברתיים ופוליטיקאים. במכתב הציע אריאל לקחת את התקציב המיועד לטיפול בבעלי חיים משוטטים ולהשתמש בו "להעברת כלבים ו/או חתולים משוטטים ממין אחד (כל הזכרים או כל הנקבות) למדינה זרה שתיאות לקבלם". אולם מה שמעניין במכתב של אריאל הוא לא רק ההצעה ל"טרנספר של חתולים", אלא הסיבה שבה נתלה השר.
אריאל, לדבריו, מתנגד לפתרון המקובל של עיקור וסירוס בגלל שהוא סבור שיש איתו בעיה הלכתית – הן מטעמי צער בעלי חיים, והן משום שאלוהים בירך את כל בעלי החיים בברכת "פרו ורבו ומלאו את הארץ".
הסוגיה ההלכתית הזאת שנויה במחלוקת, ולא ברור מה מהווה צער בעלי חיים גדול יותר: הליכי העיקור והסירוס, או העובדה שבלעדיהם בעלי החיים יגוועו ברעב, ימותו מקור ומהתייבשות וכן הלאה. רבים מפוסקי ההלכה סבורים, בניגוד לדעתו של אריאל, שהסבל שבעיקור עדיף על פני הסבל שייגרם בעתיד לאותם בעלי חיים.
אבל מה שמעניין אפילו יותר הוא שאריאל דואג לדרישות ההלכה. בחודש האחרון זה בהחלט לא נראה כך. הרי רק לאחרונה עלה אריאל להר הבית מתוך התרסה והתגרות ותוך שהוא מצפצף על מרבית פוסקי ההלכה הידועים והמקובלים – מהרבנים יוסף שלום אלישיב והרב עובדיה יוסף זיכרונם לברכה, ועד רבנים בכירים בעבר ובהווה: אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, רבני הציונות הדתית. כמעט כולם אוסרים על עלייה להר הבית. אפילו רבנים התומכים בעלייה להר הבית יצאו בקריאה כי אין זה הזמן לעלות להר. אבל שר החקלאות בשלו – לא שואל אף אחד, ומכריז בראיון ל"מקור ראשון" כי הוא מתחייב לעלות שוב אל ההר, וכמה שיותר מהר.
כשעל הפרק ניצבים חיי אדם מעז אריאל "לקחת את הסיכון" ולצפצף על ההלכה, אבל כשמדובר ב"צער בעלי חיים" הוא הופך פתאום לצדיק שדואג לעקרונות היהדות. מסתבר שבשביל אורי אריאל ההלכה היא רק המלצה.