הנה סיכום קצר של חגיגות יום ההולדת של שמעון פרס: ביל קלינטון משתבח עם השנים. זהו? אפשר להמשיך? תודה.
אז אחרי שאתמול תהינו למה פסטיבל פרס כה מעצבן אותנו, היום יש לנו אבא לנער מתבגר שמתלבט לגבי שעות החזרה הביתה; בחור מאוהב שחושש שיידע רק אישה אחת כל חייו, ופאולינה אחת שצריכה עצה איך לשמור על לאון שלה קרוב.
אני מזכירה לכם שבמדורי היומי אני עונה על שאלותיכם בשלל נושאים - לא כמומחית אלא כחברה טובה ורזה. אז אם יש לכם בעיה או התלבטות, כתבו לי. בסדר? יופי.
היי אורית,
אני נמצא בקשר זוגי רציני ויציב של מעל 5 שנים. חברה שלי מדהימה, אוהבת, אכפתית, מתחשבת, חכמה ויפה, באמת שאני רואה אותה כאמא לילדיי וכאשתי לעתיד!
אך יש לי בעיה קטנה, מאחר ולא שכבתי עם בחורות אחרות מלבדה, תמיד יש את הזבוב הזה בראש שגורם לי לתהות איך זה לשכב עם אחרות.
חשוב לי להדגיש שמחשבה זו אינה נובעת מבעיות כלשהן בחיי הסקס (הסקס שלנו מצוין). הפחד שלי שאחרי החתונה הזבוב יהפוך לפיל. מה את מציעה לעשות?
ק'
ק' היקר,
אני אומרת שאתה צריך לשמוח במה שיש לך, ואת הג'וק הזה שנכנס לך לראש – להרוג עם כפכף; אבל האם אתה מסוגל לעשות את זה? כי הבעיה עם ג'וקים, שהם מטיילים בראש ולא נותנים מנוחה.
תשמע, העובדה שלא היית עם אף אחת מלבדה היא אולי קצת חריגה בחברה שלנו היום, אבל האם זה באמת מה שמפריע לך? כלומר, אם נגיד טכנית, היית יכול עכשיו לקחת פסק זמן ולהיות עם נשים אחרות – זה היה גורם לך אושר?
אני חושבת שאתה מעלה כאן סוגיה רחבה יותר, שכולם מתמודדים איתה בסופו של דבר – האם אפשר להסתפק בבן זוג אחד כל החיים? הרי אם מונוגמיה הייתה טבעית לנו, לא היו כל כך הרבה גירושים ובגידות בעולם.
העניין הוא שאם מבחינתך זה אישיו כבר עכשיו, מה יהיה אחרי החתונה? בעיה.
ובכל זאת, אין איזו נוסחה מנצחת לפיצוח סוד האושר הזוגי; זה לא שיש מספר מסוים של נשים שאתה אמור לעבור עד שתגיע לאחת.
לא כתבת מאיזה בית אתה בא אבל אתה יודע, יש הרבה זוגות דתיים שלא חוו סקס עם פרטנרים נוספים, ולמרות זאת הם שלמים ומאושרים. לעומת זאת, יש כאלה שכבר הפסיקו לספור, ובכל זאת תמיד מרגישים שמשהו חסר.
זה עניין של אופי: יש מי ששמח ומאושר בחלקו, ויש מי שתמיד יחיה בתחושת החמצה; לאיזו קבוצה אתה שייך? נשמע לי שדווקא למאושרים.
אין לי עצה בשבילך, חוץ מלהגיד לך להעריך מה שיש. אני מכירה הרבה אנשים שהיו שמחים להתחלף איתך: הרי יש כאלה שמחפשים אהבה כל החיים ולא מוצאים, והנה לך יש אהבה טובה מגיל כל כך צעיר! זאת סיבה מצויינת להרגיש בר מזל.
ואולי אם תחלוק את החששות שלך עם זוגתך, תגלה שהיא מרגישה בדיוק אותו דבר, ואז תוכלו להחליט יחד שלמרות שאתם חסרי ניסיון עם אחרים, טוב לכם ככה.
מה שלא יהיה, אל תשכח שאי אפשר לקבל הכל בחיים; כל בחירה היא פשרה - בחיי משפחה יציבים אין ריגושים, ובחיים סוערים אין יציבות. מה אתה מעדיף?
היי אורית,
אנחנו מתגוררים בשכונה מרכזית בחיפה. בני מסיים בימים אלה כיתה י' ונוהג לצאת עם חבריו פעם עד שלוש פעמים בשבוע. הנערים שהוא פוגש מוכרים לי ברובם והם חבר'ה טובים שמשקיעים את מרצם בלימודים ובצופים (חלקם). הם נפגשים בצומת מרכזית ומשם במקרים רבים עוברים לביתו של אחד מהם.
לאחרונה שעת החזרה מתחילה להיות מוגזמת - אחרי שלוש לפנות בוקר. ברצוני להציב לו גבולות ואינני יודע איך.
ברור לי שהשעות האלה הן של שוטרים וגנבים (או בלשים וסטלנים...) וככל שימעיט להיות בשעות אלה מחוץ לבית ייטב. נראה לי שדווקא זה מושך אותו: מה שקורה בשעות הקטנות האלה ואיך אני כאביו אתמודד עם זה.
ברור לי וגם לו שאם הוא צריך לקום בבוקר אז אין מצב לחזור אחרי חצות וחצי, אבל מה עושים בחופש, כשאין סיבה לקום בבוקר?
אודה לך מאוד על עצתך,
ע'
ע' היקר,
הבן שלך נשמע ילד טוב, ואתה אבא דואג ואכפתי, איזה יופי! החינוך מתחיל בבית, הלוואי שכל ההורים היו כמוך.
אז מה עושים בחופש, באמת? שאלה טובה. שלוש לפנות בוקר זה מוגזם גם לדעתי, ואתה חייב להבהיר לו שהשעה הזו לא מקובלת עליך. גם אם לא צריך לקום מוקדם למחרת, אין סיבה שנער בן 16 יהיה מחוץ לבית בשעות הקטנות של הלילה.
שב איתו לשיחה שבה תקבעו את שעת החזרה הביתה. השעה הזו צריכה להיות מקובלת על שניכם; קבלו החלטה יחד, אל תיתן לו להרגיש שאין לו מילה בעניין.
הכי טוב שתיגש לזה כמו אל מו"מ, כלומר תתחיל מלהציע שעה מוקדמת יותר, כדי שיהיה לך לאן לעלות. תגיד לו, למשל, שאחת בלילה נשמעת לך שעה סבירה; הוא יגיד שתיים, ואז תתפשרו על אחת וחצי, מבין? ככה הוא ירגיש שבאת לקראתו, ושניכם תהיו מרוצים.
מעבר לזה, אולי כדאי לדבר עם הורים אחרים? אני מאוד מאמינה בזה. דווקא בגיל הזה שבו נערים מורדים בהורים ונסחפים אחרי חברים, אפשר להתעניין מה קורה בבתים אחרים; ככה גם תוכל לוודא שהבן שלך לא יהיה חריג חברתית, ושכולם יחזרו הביתה פחות או יותר באותו זמן. בהצלחה וחופשה נעימה!
לא שאלו אותי אבל בא לי לענות
למה פאולינה מדברת על חתונה עם לאון?
רק סיים לאון להשתולל על פאולינה בגלל ששקית הקינואה שלה לכלכה את תחתוניו, וכבר היא מספרת בכל מקום כמה היא מוכנה לחתונה וילדים, וכמה שגם הוא מוכן, ושהיא מקווה שאחרי שייצא מבית האח – יהפוך הרומן הקטן שלהם לסיפור אהבה אמיתי.
בינתיים היא כבר יצרה קשר עם אמא שלו ש"אוהבת אותי מאוד", ושתיהן סיכמו שהן צריכות עכשיו להיות חזקות למענו - כאילו הוא נמצא בשבי הסורי ולא בבית מפואר שבקרוב יקלוט דיירות חדשות וחטובות.
כל הסאגה המופרכת הזאת מזכירה לי את הסיפור של סער ואיילה; גם היא סלחה לו על הכל, גם היא מיהרה ליצור קשר עם משפחתו אחרי שהודחה (ואפילו ישבה לצד אמא שלו באולפן), וגם היא ציפתה שהרומן שלהם ימשיך במציאות. אלא שחמש דקות אחרי שיצא מהבית, כבר חזר סער לבולבולון שלו, והשאר – היסטוריה.
מילא שבחורות מוצלחות ויפות נדבקות לגברים אדישים שלא רואים אותן ממטר, אבל למה הן ממהרות לצאת בהצהרות על אהבות וחתונות?
בנות, תבינו את יחסי הכוחות: הגברים צריכים לרדוף אחרינו ולשיר סרנדות עד אור הבוקר, אנחנו צריכות להרגיש מחוזרות ונערצות ולהתלבט האם להיענות; כל ניסיון להפוך את היוצרות הוא פאתטי, ומבטיח סוף רע ומר.
אני אסכם: אם את רוצה להשאיר את הגבר שלך קרוב אלייך: 1. אל תסתודדי עם אמא שלו כשעוד בקושי יש ביניכם משהו. 2. אל תספרי לכולם כמה את מאוהבת; הוא צריך להיות הראשון שאומר. 3. אף מילה על חתונה, בטח לא בשלבים הראשונים של הקשר.
תני לו לנשום, להתגעגע, לרצות. ואם לא בא לו, אז לא. שיקפוץ. את שווה הרבה יותר!
החיים קשים? כתבו שאלות לאורית
העצות במדור אינן תחליף לייעוץ פסיכולוגי, פסיכיאטרי, רפואי או אחר. אבל הן בחינם. אז כדאי לכם