לאחרונה דובר, אולי בעזרת שר החינוך הבא, יאיר לפיד, על ביטול כמה מבחינות הבגרות. כמובן שעפו ברשת מיני בעד ונגד: "בגרויות יוצרות המון לחץ", "יש להשאיר רק מתמטיקה, הבנת הנקרא ואנגלית", "לא! תנ"ך, גאומטריה וריקוד".
יש להבהיר דבר אחד: מספר הבגרויות אינו קשור כלל לשאלה איך מחנכים את הנוער להיות בני אדם. אם הדוגמאות, קרי המבוגרים, שרואים הנערים לנגד עיניהם הן של אנשים בלתי סובלניים, אלימים מילולית ופיזית, רודפי בצע, מושחתים ותחמנים, אז לא משנה במה יבחנו אותם. ככה בדיוק הם יצאו, ואף יותר, כי תמיד הנוער מקצין את הדור שלפניו. לכן צריך לחנך את ההורים ולא את הילדים.
אגב, הטרנד החינוכי האחרון, על פיו ההורים מאפשרים יותר חופש ויותר בחירה, ובכך מכילים יותר את שיגיונות הילדות של צאצאיהם, אינו פיתרון כלל. ולראייה – הנוער הופך להיות מפונק יותר, שיכור יותר, אלים יותר.
חוששני שצריך דחוף להחזיר את גורם ההרתעה. הילד צריך לדעת שכל פעם שהוא לא שומע בקולך, אתה מגיע אליו לבית ספר, לבוש בגופייה שקטנה עליך בשלוש מידות ופיג'מה בלי גומי שחושפת מדי פעם איזו ביצה, ולהתחיל לשאול אנשים אם הם ראו את הבן שלך. זה מה שאבא שלי היה עושה, וזה עבד פרפקט. תסתכלו אותי, אני ילד שקט מנומס ודכאוני.
השכלה לבד לא תיצור בני נוער טובים יותר, אבל יש בכוחה לעזור. אם יעלו את שכר המורים ויצמידו אותו לזה של המהנדסים. אם מורים בפריפריה יקבלו בונוס. אם יורידו את שכר הלימוד באוניברסיטה ויהפכו אותו לשווה לכל נפש, אפילו חינם. אם פוליטיקאים שסרחו יקבלו שנות שירות בבתי הספר ויסבירו לתלמידים איך שכרון כוח גורם להשחתת מידות. אז אולי מערכת החינוך תוכל להתאושש.
אם לא יעשו את אלה, אין מה לצפות מבני הנוער. עדיף כבר להביא לארץ נוער פיליפיני – הפיליפינים הם חרוצים, הם שקטים, הם נותנים כבוד למורים, לשוטרים, בעצם לכל מי שמאיים עליהם קצת. פיליפינים הם גם מאוד רזים וקטנים, כך שמצאנו גם פתרון לצפיפות בכיתות.