השכלול הכי מפחיד של האינטרנט הוא היכולת לראות כל שבוע כמה אנשים קראו את הטור שלך. באינטרנט אתה לא יכול להתחבא מאחורי קלישאות, או מאחורי הדודה שתמיד אומרת לך ש"כו-לם מתים על הכתיבה שלך". באינטרנט יש מספרים. הנה פרט מעניין: הטור שכתבתי לפני שבועיים בעקבות הלינץ' בירושלים הוא הטור הכי פחות נקרא שכתבתי מאז שאני כאן ב-mako.
האינטרנט, כדאי לזכור, אינו מודד רייטינג כמו בטלוויזיה. כאן סופרים כמה אנשים בכלל הציצו לטור שלך, ולא הסתפקו בכותרת ובמשנה שמופיעים בעמודים הכללים. במילים אחרות האינטרנט מודד כמה אנשים רצו בכלל להתחיל לקרוא את דבריך בשבוע מסוים. מסתבר שערבים הם בדיוק הנושא שהכי משעמם ישראלים. כמה מפתיע.
הלינץ' בירושלים כבר נשכח מזמן. במקומו מתרוצץ השבוע באינטרנט קטע יוטיוב שבו משוחח מוחמד בכרי עם אינטלקטואל ערבי ושניהם מכנים את ישראל "המפלצת". הקטע קצר ולא ברור ההקשר שבו נאמרים הדברים. כל זה לא הפריע לעשרה ישראלים שאינם חברים שלי, לשלוח לי את הקטע בפייסבוק, וגם להסביר שכעת עלי להתנצל בפני רונן שובל, ראש תנועת "אם תרצו", שאותו תקפתי מאוד בשעתו במסגרת התכנית "גל ואלירז" בערוץ 24.
למה לדעת הפונים, עלי להתנצל בפני שובל? כי הוא יצא אז נגד מוחמד בכרי הבוגד, ורצה להפגין נגד השתתפותו בהצגה חדשה. הם בטוחים שעכשיו כשאראה את הסרטון אני אמור להבין שבכרי אכן בוגד איום וסוף סוף התגלה פרצופו האמיתי. כמו כל הערבים הוא רוצה רק להשמיד את ישראל, להרוג את כולנו, או לפחות להטביע אותנו בים. הוא הצרה שלנו.
למה אין התקרבות?
מעניין. בעקבות הלינץ' בירושלים, ובעקבות הטור, לא קבלתי לפייסבוק אפילו מכתב אחד. בישראל 2012, טור שכתבת על הלינץ' אינו מגרה אפילו אדם אחד לכתוב לך משהו, ואילו סרטון שמוכיח שאנחנו שונאים ערבים בצדק, זוכה להדים עצומים, ונדמה שהכותבים ממש שמחים על כך שנמצא הסרטון, כדי שסוף סוף תתגלה האמת. הארץ מלאה אנשים ששונאים ערבים, ואפילו לא אדם אחד ששמח להחמיא לך על קירוב לבבות.
בטור שפרסמתי טענתי שהימין אשם בשנאת הערבים. עכשיו אני מבין שטעיתי. טיפשי להאשים את הימין. אולי בימין יש יותר שונאי ערבים אבל המרכז ומה שנחשב פעם שמאל שונאים לא פחות. במחשבה שנייה נזכרתי שמפא"י ההיסטורית ומפלגת העבודה לא באמת עשו אף פעם מהלך דרמטי ונחרץ כדי לשנות את הזרימה בין ערבים ליהודים בישראל.
הימין כמובן גרוע מהם בהרבה, אבל אי אפשר לנקות מאשמה את טובי מנהיגינו. בטור ההוא ציינתי שראש האופוזיציה שלי יחימוביץ' לא התבטאה בנושא הלינץ'. אחר כך התברר לי שהיא היתה באותם ימים בצרפת. מאז היא חזרה לארץ. אבל את קולה בעניין הזה לא שמעתי. אולי אמרה משהו מתישהו, אבל באופן כללי ערבים הם לא הטיקט שלה. גם לא של יאיר לפיד. את הערבים משאירים למרצ וקצת לחד"ש, שהם במילא מפלגה של ערבים.
תשאלו למה אני מתעקש כל כך על הערבים? ולמה דווקא עכשיו? אולי כי בעקבות הלינץ' שמתי לב שהדו קיום בישראל הוא מאוד משונה. מצד אחד יש יותר ויותר ערבים שמסתובבים ביננו. בתור תל אביבי אני רואה אותם בקניון עזריאלי, בחוף הים, במכון הכושר, ולאחרונה גם יותר ויותר כמוכרים בחנויות מובילות. בירושלים באופן טבעי הם בכל מקום. אבל באותו זמן מתברר שהעירוב הפיזי אינו מסיר את החומות.
לאן שלא תסתכל יש כל הזמן ביטויי שנאה גוברים והולכים. והם עוברים כאילו כלום. רק ביום רביעי נודע כי שני שוטרים שהיכו בכפר יאסיף מכות איומות ערבי שחצה קו הפרדה לבן עם רכבו לא יועמדו למשפט פלילי, וזה למרות שהאירוע תועד כולו בסרט שהוצג לא מעט פעמים בטלוויזיה. הם הרביצו לערבי. ביג דיל. כמעט בכל יום תמצאו בעיתון ידיעה מהסוג הזה. ושוב, בעוד המרחב האינטרנטי מלא בקבוצות וארגונים כמו "אם תרצו" שמעודדים שנאת ערבים, אין בישראל אף ארגון בולט שמעודד התקרבות אמיתית בין יהודים וערבים.
"אתה לא ממש ערבי"
הקהילה ההומו לסבית היא דוגמא מצוינת. בשנים האחרונות פוגשים בתל אביב יותר ויותר הומואים ערבים. אחד המוצלחים שבהם חאדר, אפילו כותב טור ב-mako גאווה. אלא שחאדר יודע לספר ששיחות נעימות שקיים באתרי הכרות להומואים הסתיימו ברב המקרים בשנייה שחלק עם בן שיחו את העובדה שהוא ערבי. כיום הוא חי עם בן זוג יהודי, ועדין הוא שומע כל הזמן משפטים בסגנון "זה לא קשור אליך, אתה לא ממש ערבי", כשהוא מעיר למישהו על הערה גזענית שנזרקה לאוויר.
ההומואים, שאמורים להיות חברה מעט יותר סובלנית, מוכנים במקרה הטוב לקבל ערבי, רצוי מיפו, רצוי נוצרי, כידיד שפוגשים במסיבות. מיחסים של ממש רובם נרתעים, וזה למרות שבמקרה של הומואים לפחות לא תהיה אף פעם בעיה עם הרבנות. והומואים הם כאמור רק חלק קטן. עוד לא אמרנו כלום על הרבנים בצפת וכל מגרשי הערבים.
אחר כך מתפלאים שהפוליטיקאים הערבים הם קיצונים. שאף ערבי לא מרגיש צורך להתנדב לשרות לאומי. ובעיקר שערבים ישראלים לא מרגישים שייכים. אז כן, יש מלא צרות. אירן, המצב הכלכלי, יו נואו. אבל גם אם לא מצליחים להתקדם בפתרון הבעיה הפלשתינית, וחלוקת הארץ לשתי מדינות, חייבים לזכור שעם הערבים תושבי ישראל אנחנו נחייה לנצח, וחייבים למצוא דרך להתחיל לראות אותם כבני אדם כמונו, שזה אגב בדיוק מה שהם. אם לא שמתם לב. כלומר בטוח שלא שמתם לב, כי הרי לא קראתם את הטור הזה.
>>לטור הקודם שלי: יהודית רביץ לא תשנה את מעמדן של הלסביות
>>אין יותר כסף בעיתונות