"הקצנה בחינוך הדתי: דרישה להגביר צניעות", קראה הכותרת במעריב באופן דרמטי, כמו תמיד בכל מה שנוגע לתכנים שעוסקים בציבור התורני. אוי אוי, צקצק לו הקורא הממוצע. "מה יש לדתיים ההזויים האלה להמציא שעוד לא המציאו עד היום? אין להם במה להתעסק?". ואז מגיעה רשימת הגזרות המפלצתית כביכול: מומלץ שלא תהיה טלוויזיה בבית, יש להגיע לבית הספר עם לבוש צנוע, ישנה הפרדה בין בנים לבנות וכן הלאה. בעיניים חילוניות מדובר אולי בדרישות נטולות היגיון, אבל בעיניים דתיות מדובר בדברים בסיסיים ביותר. ובאמת, שאלה פשוטה: זכותנו לגדל את הילדים שלנו על פי השקפתנו, או שגם זה מתנגש ב"ערכים" של מעריב?
זה תמיד רייטינגי ומושך יותר לדבר (שוב) על הקצנה של הציבור הדתי. אבל בואו נחשוב, על איזו הקצנה אנחנו מדברים בדיוק? האם המלצה שלא תהיה טלוויזיה בבית היא הקצנה? האם יש היום מישהו שחושב, אם להתבטא בעדינות, שהתכנים שמשודרים כיום הם סוגה עלית שחובה לחשוף את הילדים אליהם? אלפי מחקרים כבר נכתבו ועוד ייכתבו על השפעת הטלוויזיה בנושאי אלימות, מין, אלכוהול, רדידות ומה לא. אז מה כל כך מפתיע או מקומם או "קיצוני" בציבור שלא מעוניין לחשוף את ילדיו ל"הישרדות", "בוב ספוג" וערוץ האופנה? ומה בדיוק בעייתי בהמלצה שבבית יהיה אינטרנט כשר בלבד? האם יש בר דעת שחושב שחשיפת הילדים לתכנים הפרובוקטיביים שנמצאים ברשת באמת נחוצה? למה לא לחסום תכנים בעייתיים דרך האינטרנט הכשר, לפי דרגת סינון שההורים קובעים?
גם כללי הצניעות הנדרשים בבתי הספר הדתיים (חצאית שמכסה את הברך, שרוול עד המרפק, כיסוי ראש לאמהות, תספורות לא פרועות לאבות) לא חורגים מתחום ההלכה. אם עד היום הציבור הסרוג לא מספיק הקפיד על הדברים האלה, המעוגנים בהלכה לא מאתמול וגם לא משלשום, הבעיה היתה בעבר, ובטח שלא ב"הקצנה" של היום. בסך הכל אנו עדים לתהליך מבורך ובריא של התכנסות הציבור הסרוג אל תוך תחומי ההלכה. הם לא ממציאים שום גלגל - הם פשוט מתחילים יותר ויותר לנוע על פיו. וכמו שיש הלכה שאסור להדליק אש בשבת, כך גם יש הלכות צניעות. המקור זהה, החשיבות לא שונה.
חייבים לשמור על גבולות בבתי הספר
אבל יודעים מה, בואו נצא לרגע מההגדרות. אפשר לשאול למה לא להיות פתוח. שלכולם תהיה טלוויזיה בבית, שהאינטרנט יהיה לא מסונן, ששום ממד של צניעות לא יישמר בבית הספר וכן הלאה. למה לא, בעצם? התשובה פשוטה. בסופו של דבר הרמה של בית הספר - כל בית ספר - תרד. כמו שבבתי ספר חילוניים לא מרשים לילדים לעשן (לפחות לא בתוך שטח בית הספר), לא מסכימים לבוא עם לבוש פרובוקטיבי מדי (אני מקווה) וכן הלאה - כך יש כללים גם בבתי הספר הדתיים. כל אחד והגבולות שלו. אם הגבולות של בתי הספר ייפרצו - התוצאות יהיו בהתאם ברמת הצניעות, ברמת החדירה של תכנים לא חינוכיים לתודעת הילדים, במה לא בעצם. ואז במה הועילו חכמים בתקנתם אם התוצאה תהיה בית ספר חילוני עם כיפה לקישוט?
אבל אין זו הסיבה היחידה ל"הקצנה" של הציבור הסרוג, שהיא כאמור לא הקצנה אלא הליכה בתלם ההלכה. גם אם לא נעים לומר, חייבים להודות: בשנים האחרונות חלקים גדולים בציבור החילוני הולכים ומרדדים עצמם לדעת. התכנים הפכו שטחיים ביותר, הלבוש הפך פרובוקטיבי מתמיד, ילדות בנות 10 מתלבשות כמו שפעם נשים בנות 30 לא העזו להתלבש, ועוד לא דיברנו על אלכוהול, סמים והטרדות מיניות בכיתה ו'. מול כל האנרכיה הזו הציבור הדתי מוצא את עצמו מנסה להתגונן עוד יותר. וככל שהבעייתיות בצד השני יותר חוגגת, כך גם אצלנו יש מי שנוטה להוסיף עוד ועוד שרשראות על הגדר. אז נכון שקל ומפתה לצייר אותנו ככאלה שמקצינים (למרות שמדובר בסך הכל בהליכה בתלם ההלכה), אבל האמת היא שזה לא רק אנחנו. זה גם אתם.