חיים רמון (צילום: אורי פורת)
אוהדי הפועל קראו לטביב "עבריין מורשע", עם האיש שהורשע במעשה מגונה אין להם בעיה? | צילום: אורי פורת
אוהדי ספורט, ואוהדי כדורגל בפרט, לא חייבים להיות חכמים גדולים. זו לא דרישה בתיאור התפקיד. אובססיביות, אהבה עיוורת, שנאה יוקדת – כל אלה בהחלט יכולים לקדם אותך במהרה לתואר "אוהד ספורט שרוף", אבל אתה ממש לא חייב להיות חכם גדול.

וזה בסדר. כמו שלימדה אותנו מר"ן דפנה דקל, זה רק ספורט. ובכל זאת, לפעמים, אוהדי ספורט עושים דברים כל כך טפשיים, שזה יכול להוציא מטבח מכליו. זה בעיקר מעצבן אותי, כי אני יודע שאני לא פעם אחד מהמטומטמים האלה.

ונחזור לכותרות: הפועל תל אביב הוזילה את מחיר הכרטיסים לקראת הדרבי הקרוב לאוהדי מכבי למחיר של 110 שקל, במקום המחיר המקורי – 132 שקל. שוד לאור יום. להלן כמה עובדות: מדובר במקום הגרוע ביותר לצפייה במגרש (מאחורי השער), ליציע עמידה לא מסומן שבשביל להיכנס אליו צריך להידחס בתוך תור לא אנושי בהנהלת הקלגסים הנוראיים של משטרת ישראל – ובסוף תזכה לראות משחק שמתחזה לכדורגל בליגת לוזון. וכל זה במחיר של מקום טוב בתיאטרון הקאמרי. משהו פה לא הגיוני.

האם האוהדים שישלמו את המחירים המופקעים האלה עשו את החשבון כבר? כי אם לא אני אעזור להם. כל דרי היציע הזה במשחקים הביתיים של מכבי תל אביב הם בעלי מנויים שעולים בין 720 למקסימום 1,000 שקל. המנוי כולל 18 משחקי ליגה (לא כולל גביע הטוטו). מה שאומר שהמחיר למשחק בודד עולה בין 40 שקלים ל-55 שקלים. ההנהלה של חיים רמון, האיש שמבקש לדגמן לנו "צדק חברתי", הציעה לילדים השרופים כרטיס שעולה פי 3.3 יותר ממה שהם ישלמו כדי לראות את הדרבי הביתי בבלומפילד, בדיוק באותו מקום, בדיוק באותה רמה עלובה.

צדק חברתי עלק

נוכל לרדת לקטנות ולספר על שורש הסכסוך. האדומים יזכירו שבעונת הגלקטיקוס של מכבי, אז מכרו במכבי 10,000 מנויים, הם "נתנו" להפועל רק את שער 7 בדרבי. בהפועל החליטו לנקום, ובתמורה הם העלו את המחירים לאוהדי מכבי במשחקים מאז. כמובן שגם בצד הצהוב שמנוהל על ידי מיליארדר קנדי לא מחלקים את הכרטיסים בחינם, ובאופן כללי מחירי הכדורגל בישראל הם שערורייתיים.

דגל פריסה מכסה את שער 11 (צילום: עודד קרני)
מכבי או מוות? עדיף להישאר בבית. אוהדי מכבי בשער 11 | צילום: עודד קרני
אבל עם כל הגועל שעולה רק מלחשוב על כל הלכלוך של הכדורגל הישראלי, אין הרבה דברים יותר מגעילים מחיים רמון. האיש שהורשע במעשה מגונה שהגיע "להציל" את הפועל תל אביב מאלי טביב, שגורש מהקבוצה שלו בצורה פרימיטיבית ואלימה שהוצגה בתקשורת כאצילית וחיננית. חיים רמון הבטיח ניהול אחר, הוא הבטיח לשתף את האוהדים, ועכשיו הוא גם בוחש מאחורי הקלעים של הבחירות כדי להקים מפלגת מרכז-חברתית. ובמקביל, הוא מראה לאוהדי הכדורגל, לאנשים הקטנים שרק רוצים למצוא קצת אסקפיזם על שקית גרעינים 2 ב-5 וכוס קולה מהולה במים ב-12 שקלים, הוא מראה להם מה זה באמת "צדק חברתי".

יש עוד אשמה למצב המטורף הזה, וזו עיריית תל אביב. לא ייתכן שבשנת 2012 עדיין משחקים כדורגל בבלומפילד הקטנטן. המשחק הכי גדול בכדורגל שלנו משוחק באצטדיון של 14 אלף מקומות, וזה בעצם אומר הכל.

בעיריית תל אביב מתפארים בכך שהם בונים מגרש כדורסל חדש ומיותר להפועל אוסישקין ת"א, למרות שכבר יש כמה מגרשי כדורסל מכובדים בעיר (אחד מהם נחשב לאחד המתקנים המשוכללים באירופה). ההשקעה במגרש עצומה, והיחצנות שלו בהתאם – אבל הכדורגל שמחזיק שתי קבוצות שהגיעו לשלב הבתים בליגת האלופות? הוא יישאר עם המגרש המיושן משנות ה-50 ביפו. בשיחות פרטיות, ראש העירייה רון חולדאי אומר שאת הבעיה הזאת הוא כבר ישאיר למחליף שלו.

 במצב הנוכחי קשה לי להציע פתרונות לאוהד הכדורגל הממוצע פרט ללהישאר בבית. עם כל הכבוד לאווירה ולנוסטלגיה המרגשת, אף משחק כדורגל בישראל לא שווה את המחירים האלה. אפילו לא הדרבי התל אביבי הגדול. ברור לי שזה לא ישנה, והמגרש יהיה מלא כי פראיירים לא מתים, הם רק באים לכדורגל.