ארץ נהדרת באירן (יח``צ: ירון שילון)
אותם אני דווקא אוהב | יח``צ: ירון שילון

אני לא אוהב אירנים. זהו, אמרתי את זה. אני יודע שזה לא פופולארי, כי פתאום כל החברים שלי בפייסבוק אוהבים אירנים וממהרים לפרסם תמונות שלהם עם ילדים מחייכים כדי להוכיח לעולם שהנה, גם הם אוהבים אירנים, אבל אני פשוט לא מסוגל.

חשוב לי לציין שתי עובדות. ראשית, אני לא נכה רגשית. אפילו להפך, יש שיאמרו שאני גבר רגיש. שנית, אין לי שום דבר רע נגד אירנים. באמת. אני ממש לא שונא אירנים. אבל המרחק בין "חוסר שנאה" לאהבה הוא גדול כמרחק בין מרכז טהרן למגדלי עזריאלי.

אני משער שהקמפיין הנוכחי בפייסבוק, שבו ישראלים מוסרים לחבריהם הווירטואליים מאירן שהם אוהבים אותם ולעולם לא יטילו עליהם פצצות, במטרה להראות שאין סכסוך בין העם האירני לעם היושב בציון, נובע מכוונות טובות. אבל אתם כבר ודאי יודעים לאן מגיעה הדרך שרצופה בכוונות האלה.

מדובר במקרה הטוב בניסיון לעורר איזה גל אהבה היפי, סטייל ילדי הפרחים של וודסטוק, ובמקרה הרע באינפנטיליות. הרי באיזה שלב של איזה שיח ציבורי דובר על הטלת פצצות על אזרחים אירנים? בכל התרחישים של רוני דניאל באולפן שישי, בעידן הפוסט-לפיד וגם בעידנים קדומים יותר, מעולם לא דובר על תקיפה בשטח אזרחי, אלא רק בתקיפה ממוקדת של מתקני גרעין שמייצרים נשק להשמדה המונית.

האיום האירני הוא נושא שמדיר שינה מעיניהם של אזרחים ישראלים רבים, ובראשם אמא שלי, שהולכים לישון עם דמותו המצודדת של המנהיג המהולל מחמוד אחמדינג'אד והפצצה אליה הוא שואף. בדיוק כמוהם, גם האזרחים האירנים חוששים מדמותו הבלתי צפויה של אותו מנהיג. למעשה, האזרחים האירנים היחידים שחוששים מבנימין נתניהו הם אותם אזרחים תמימים שעובדים בכור הגרעיני עצמו.

בואו לא נוריד את המילה "אהבה" לזנות

באחד משירי הילדים המופלאים ביותר של יהונתן גפן הוא מתאר בלשונו של ילד כי הוא "אוהב שוקולד ועוגות גבינה", ובאותה לשון מתאר כי הוא אוהב "את אמא ואת אבא גם". ככה זה. השפה העברית המציאה המון מילים לכלי נשק, אבל מעט מאוד מילים לתאר אהבה.

אז אני אוהב את זוגתי, אני אוהב את אחיי, אני אוהב את הוריי, ואהבתי כל כלב שאי פעם פגשתי, כולל את הכלבה הנבחנית של דודה גליה שלא נותנת לי אפילו ללטף אותה. אבל אירנים, אסופה של אנשים שמעולם לא פגשתי, אני לא אוהב.

אז אולי במקום להוריד את המילה "אהבה" לזנות, כדאי לשנות את מילות הקמפיין הנוכחי למה שאנחנו באמת רוצים לומר – "אירנים, אנחנו מתים מפחד מהמנהיג שלכם, בבקשה תשכנעו אותו לא להשמיד אותנו?".

>> הטור הקודם שלי: למה שמאלנים לא מפרגנים לנתניהו על שחרור שליט?
>> יובל בן-עמי נתקע במעלית עם משפחה אירנית