ואם עוד עשר שנים ישחררו את קרליק?

אתמול הורשע דמיאן קרליק בשישה מעשי רצח. תארו לעצמכם שעוד איזה עשר שנים השוחט מראשל"צ יוצא לחופשי, מקים משפחה ונהנה מחיים טובים. נשמע לכם סביר? נשמע לכם מוסרי? מי יודע, אולי הוא אפילו יקים מסעדה או מועדון, כזה בדיוק כמו שהיה לאושרנקו, שבו קרליק קינא כל כך ואותו שנא כל כך.

עכשיו תארו לעצמכם את התרחיש הבא: אשתו של קרליק (לאחר שהיא מסיימת לרצות את עונשה, 13 שנים, באשמת בהריגה, השמדת ראיות ועוד) חוטפת ילד מבית ספר, ממלכדת אותו ודורשת את שחרורו של קרליק מהכלא תמורת שחרור הילד. נשמע לכם הגיוני? האם המדינה תסכים לזה? אז בואו נלך רחוק יותר - היא גם דורשת את שחרורם של עוד מאה רוצחים ואנסים. דמיוני, אה?

אז ברור לכולנו שמדינת ישראל לא נכנעת לטרור אזרחי. אבל מתברר שהיא נכנעת גם נכנעת לטרור ביטחוני. מה ההבדל? איך יכול להיות שבעסקת שליט המדינה שחררה רוצחי ילדים, רוצחים מתועבים שחלקם רצחו עשרות אנשים? המדינה אפילו לא דאגה להגיע למשפחות השכולות ולספר להם על שחרור רוחצי יקיריהן, וחלקן עד עכשיו נאבקות עם הרשויות בניסיון להבין איפה משוטט הרוצח.

רצח משפחה והיום עושה שופינג בביירות

למערכת המשפט האזרחית הפלילית יש עדיין משמעות במדינה. אך נראה שלמערכת המשפט הצבאית כבר אין משמעות כשמדובר בערבים. גזרי הדין ששופטים נותנים למחבלים לא שווים את הנייר עליו הם כתובים. מערכת המשפט הפכה לחוכא ואטלולא בעיני הערבים.

המקרה של רצח משפחת פוגל דומה מאד לרצח משפחת אושרנקו. בשני המקרים, הרוצחים שיספו גרונות של ילדים. בשני המקרים, בני מוות הם. אבל על דמיאן קרליק, שטוען שהוא חף מפשע, המדינה יודעת לשמור מאחורי סוגר ובריח, בזמן שעל אמג'ד עוואד, שמודה בפשע ואף לא מביע חרטה, היא לא יודעת לשמור. כמו סמיר קונטר שרצח משפחה והיום עושה שופינג בביירות, כך גם יהיה סופו של עוואד - חיים טובים ונוחים.

המדינה לא מצליחה להגן על אזרחיה מפני רוצחיה. לכן, אין מנוס מעונש מוות לרוצחי ילדים על רקע ביטחוני. על פי כל אמות המוסר זה מגיע להם, ובשילוב עם אוזלת היד של המדינה זה הפתרון הצודק היחיד. במשפט הצבאי קיים עונש מוות, הצדק דורש שהפעם ישתמשו בו.

האם צריך לגזור עונש מוות לרוצחים? כתבו לנו בטוקבקים

>> הטור הקודם שלי: המחדלים של נתניהו בעסקת שליט
>> "אני לא מורה, אני עבד"