אחרי כמעט יותר מחודש שלא יצא לנו להיוועד לשיחת נפש בנפש, קבעתי להיפגש עם אמירה (א.ב. בוזגלו) בבית הקפה הקבוע שלנו בבן יהודה פינת בן-גוריון. היא בחיים לא איחרה לסשן שלנו, אבל בשבת האחרונה היא ייבשה אותי במשך חצי שעה, מה שגרם לי ישר לסמס ולשאול מה נהיה, שהרי יש חשש כבד כי אור הזרקורים מעכב אותה. הכצעקתה? עד שהיא השיבה בצחוק מתגלגל, אני כהרגלי כבר יצאתי מהמודע לכיוון הפרנויה הקשה והעליתי קושיות מופרעות במוחי: ייתכן שאמירה שאני מכיר נבלעה אל הבלונז' של גלית לוי ושכחה זיכרונות עבר מהארוחה המפסקת בכיפור אצל אמא שלה? כבר שכחה ממני?! אין מצב!
הרי ברור לי שאמירה היא מאפה העשוי מחומרים אורגניים. היא נשמה טהורה, נטולת רוע ובעלת ערכים, ואין לאף אחד מילה רעה להגיד עליה. מלבד אלה, כמובן, שלא יכולים לגעת או לעכל את האותנטיות שבה התברכה, את הפשטות והצנעה לצד המורכבות במבנה אישיותה, את מעטה הטראשיות לצד האינטליגנציה הגבוהה, את חלקיקי האנרגיה המזמינים שאופפים את אמירותה. והכי חשוב - היא גם לא מאיימת על אף אישה בקרבתה...
כמה נוח לשהות במחיצת בוזגלו. הרי היא מודעת לעובדה שהיא כבר לא תהיה סוכרזית-על או כוסית ממוצעת. היא אמירה, וזה מה יש. היא מודעת לחזותה ולכן אין לה בעיה גם לדווח על כך לכל מי ששואל על האני במראה שלה. זאת, אגב, ההגדרה למושג הרחב והכה פופולארי "אותנטי". הרי האותנטיות היא הוויאגרה הנחשקת של קודקודי מאפיית הבידור בשעה שהם יוצאים לחפש אחר טאלנטים. העם נקשר, נשען ורעב למאפה בעל רכיבים טבעיים ונטולי מניירות, כמו אמירה. מפאת לשון הרע, לא אמנה את המאפים השרופים למחצה שנמצאים על המסך, שאותנטיות היא הדבר האחרון שהתברכו בה. משום מה דווקא אלה מתעקשים להישאר במקום הלא ראוי להם.
אפליקציית אמירה בוזגלו, מכירים?
וככה, בעודי דוהר על גל ההתנתקות מן המציאות, המלצרית מנפנפת בתפריט אל מול תריס המשקף שלי ודורשת לדעת אם אני בטוח שאותה חברה וירטואלית אמורה להגיע במילניום הנוכחי, או שסתם תפסתי ספת ענק ושלושה כיסאות רק עבור ההרהורים שלי (שברוך השם, רק הם לבד יכולים לתפוס חצי מבתי הקפה בתל אביב). לא הייתה לי ברירה אלא להתעלם מהשאלה ולנבור באפליקציות האייפון שלי, שזועקות לאפדייט כבר שנה.
משם שוב נדדתי אל אפליקציית אמירה בוזגלו... אני זוכר את המשפט שאמר לי יובל נתן, המנטור שלי (וגם עורך אתר זה) אחרי יותר מעשור של עבודה משותפת: "אתה ואמירה זה חיבור חזק מאד לכל דבר ופורמט. על פניו לשניכם יש את האפידרמיס הטראשי, אבל הבפנוכו שלכם רווי באינטליגנציה משובחת". מאז החיזוק החיובי של יובל, אמירה ואנוכי מקיימים דייטים של אהבה, מריצים דאחקות על החיים ומעבירים סשנים של פיתוח פורמטים במשך שעות באותו בית קפה, שבעל הבית ככה קרוב לזרוק אותנו ממנו.
אופרה ווינפרי + טיירה בנקס X אלן דג'נרס = אמירה בוזגלו
בפעם האחרונה שראיתי "בקרוב אהבה", נפל לי האסימון לגבי הייעוד של אמירה. היא דיווחה לאירי כי הדחיות שהיא מקבלת מהגברים בחייה הן לא מה שיביא אותה לשינוי חזותי. היא לא מתכוונת לרזות, טוב לה עם איך שהיא נראית, היא שלמה עם האני שלה והגבר של חייה יגיע למפתן ליבה בזמן הנכון. אגב, זו שיטת אלימינציה לא רעה בכלל. אחרי שבע שנות שמיטה בגלות, בהן הייתי לתפוח אדמה שצופה באדיקות בתוכניות אמריקאיות ללא מנוס, הבנתי - אמירה בוזגלו היא הגרסה הישראלית להכלאה בין אופרה ווינפרי, קהל היעד של טיירה בנקס והטעם הקומי של אלן דג'נרס. ממש שלושה במחיר אחד. מעבר לזה, זה מבין הפורמטים היחידים שלא הושאל או הועתק עדיין אל המסך הציוני. במילים אחרות, הייעוד של אמירה הוא להימצא לצד נשים שזקוקות לנוכחותה. ואם כבר עסקינן בליהוק לפורמט מהסוג הזה, לא מן הנמנע כי ד"ר פיל יתורגם ד"ר בן-אלי. אולי זה היה חזונו של יובל? ימים יגידו.
כבר כמעט המשכתי בדמיוני לזמן את החברים של אמירה ושלי לפיילוט, בו אנחנו מעלים את הנוירוזות שלהם על סדר היום הציבורי. במילים אחרות, רציתי להעמיס את אמירה על משאית האולפן השקוף בדרכנו לשכונות מצוקה בפריפריות כדי למצוא מקרים יוצאי דופן וקהל באולפן שיריע לפסיכוזות שלנו. אבל לפני שהספקתי, נחתה עליי במפתיע פלומת השיער הורודה הסגולה והממותגת של בוזגלו, התנצלה על האיחור האופנתי שדפקה וירתה: "טוב, תסגור את האפליקציה שלי ותזמין כבר משהו לאכול, לפני שהמלצרית שוברת על הראש שלנו את שלוש הכיסאות הפנויים".