מכונית גרוטאה (צילום: Eric Hood, Istock)
היא לא עוברת טסט, חוץ מזה היא ממש בונבוניירה | צילום: Eric Hood, Istock
תארו לעצמכם שאתם הולכים לקנות רכב. לא רכישה נדירה, אבל בהחלט משמעותית ולא פשוטה. קניית רכב מחסלת חסכונות משפחתיים (שבדרך כלל אין לנו) או דנה אותנו לגידול בחוב לבעל הון כזה או אחר.

אתם ודאי מבקשים לוודא שהרכב, שאותו אתם עומדים לרכוש, נמצא במצב תקין. והנה, בעל הרכב מסביר לכם: "לא הצלחתי להעביר אותו טסט". אבל אין בעיה, הוא אומר. תקנו את הרכב ואז, רק אז, הוא יעביר את הרכב טסט והכל יבוא על מקומו בשלום.

אני לא מת על דימויים צרכניים, אבל כל הסיפור הזה הוא בדיוק הסיפור שמוכרת לנו קואליציית נתניהו, בימים אלו ממש. הקואליציה כשלה בתפקיד האולטימטיבי שלה: אישור תקציב מדינה לשנת 2013. לאחר כמה פגישות סמי-חשאיות במשרד האוצר, כמה הצהרות מעורפלות ומסע דילוגים של ראש הממשלה בין סיעות הקואליציה, הודה נתניהו בכישלונו והוציא את כולנו למערכת בחירות.

כל זה יסתיים בעוד שלושה חודשים, בתוצאה כזו או אחרת. או אז תעמוד בפני הממשלה שתיבחר, תהיה זהותה אשר תהיה, המשימה הגדולה: לאשר את תקציב 2013 (שמן הסתם יכלול, בשל הזליגה לשנת 2013, גם את תקציב 2014). סביר להניח שחלק מהאנשים שלא צלחו והעדיפו שלא לאשר תקציב מדינה, יהיו אותם אנשים שיאשרו אותו בסופו של דבר.

השאלה היא: למה כל זה צריך לעניין אותנו? התשובה פשוטה: מדובר בארנק המשותף של כולנו. הכנסת והממשלה הנבחרת מחליטות כיצד להשקיע את כספי המסים, האגרות, מסי הרכישה והפקדונות שלנו. לשם כך בדיוק נבחר אותם ועל זה, בעיקר זה, הם ייבחנו.

שטייניץ ונתניהו. "שר האוצר הדליף" (צילום: AP)
ספרו לנו עוד על כמה הכלכלה שלנו יציבה | צילום: AP
מה שהיה לנו מובן בכל קנייה פשוטה, נעשה מעורפל כאשר אנחנו מדברים בלמעלה משלוש מאות וחמישים מליארד שקלים שמממנים את חיינו המשותפים. אנחנו מניחים לנבחרי הציבור לחמוק מהשאלה הפשוטה, שלא נשאלת: מדוע לא העברתם את תקציב המדינה שהציע האוצר? מה היה כל כך מפחד בשבילכם, שמי שעומדים בפני בחירות, בפרטי התקציב?

אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שמדובר בצורך לכסות על הגירעון של כעשרים מליארד שקלים, בור שיצרה הממשלה בתקציב שלנו (אותה הממשלה שמפארת את ה"יציבות הכלכלית"). לצורך כך הציע משרד האוצר לקצץ בקצבאות ילדים, להטיל מסי קנייה נוספים (תתפלאו, זה עדיין אפשרי), להעלות מס הכנסה ועוד.

להחזיר את התקציב לסדר היום הציבורי

למרבה הפלא, כל זה נעלם עם ההכרזה על הבחירות. טובי פרשנינו וכתבינו עסוקים במי יחבור למי, מי הורשע וזוכה ומי סיים את תקופת הקלון, מה אמר הסקר האחרון ומי יכול לנצח את ביבי.

אז הנה הדיל: אנחנו מבטיחים להשתתף במירוץ הסוסים הזה, לעקוב במתח, לעקוב אחרי שידורי התעמולה ואפילו להגיע ביום הבוחר ולשים שם את הפתק המקודש. בתמורה, אנחנו מבקשים מכל מי שמבקש את הקול שלנו, לספר לנו איזה תקציב הוא מתכנן לנו, רגע אחרי שיכנס לעמדת הפיקוד. בין אם זה מועמד חדש (יאיר לפיד), או נבחרת ציבור מהאופוזיציה (שלי יחימוביץ) או חבר קואליציה שמנסה לבדל את עצמו ממפלגת השלטון (אריה דרעי) - כולם צריכים לספר לנו מה יעשו עם קופת מאות המליארדים שלנו.

 כיצד יכסו על גירעון עשרות המליארדים, לאילו משרדי ממשלה יוסיפו תקציבים ומאילו יקצצו. הצעדים הללו הם שיקבעו האם יהיו לנו יותר מיטות אשפוז, יותר שעות הוראה וכיתות, יותר יחידות דיור ציבורי ויותר מסילות ברזל וקווי אוטובוס. או פחות. יותר "כיפות ברזל", יותר שעות אימונים למילואים ויותר השקעה בפנסיות של אנשי קבע שיוצאים לפנסיה מוקדמת. או פחות. אילו הדילמות ואילו ההכרעות שכל מי שחושק בקול שלנו ובעמדות הכרעה והשפעה, צריך לייצר להן תשובות.

את הטסט לרכב המשותף שלנו, מדינת ישראל, צריך להעביר לפני הקנייה, על מנת שלא נקנה רכב בשק.