75 מילה על ניו יורק הטובה והרעה
אני מת על ניו יורק. פעם בשנה אני משתדל גם לבוא להראות לה כמה אני אוהב אותה. יש לי מערכת יחסים מורכבת עם העיר. או שהיא נורא טובה, או שהיא ממש רעה אליי. בביקור הזה היא הייתה איפשהו באמצע.
קרי - נהניתי בתשעת הימים שהייתי בה, אבל בתכל'ס הייתי אמור להיות שם 12 יום וקיצרתי. למה? לא יודע... הספיק לי, היה מדויק לי.
אם אתם מתכננים ביקור שם בקרוב, להלן הדברים שעשו לי את הטיול:
81 מילה על Fuerza Bruta
זוכרים את המופע De La Guarda (הם הופיעו גם בארץ)? אז זה המופע העדכני של החבר'ה האלה. מרהיב, צעיר, דינאמי, טוב יותר מהקודם ובשיאו - בריכה ענקית יורדת מהתקרה, מגיעה עד הראש שלכם, ובתוכה אחד הקטעים הסקסיים והמגניבים שתראו בשנים הקרובות. עשו לעצמכם טובה, אל תחפשו ביו טיוב, שלא תיהרס לכם ההפתעה. פשוט תזמינו כרטיסים ולכו לראות!
שימו לב - כרטיס עולה 80 דולר, אבל אם תגיעו לקופת התיאטרון שעתיים לפני המופע, מוכרים שם כמות מוגבלת של כרטיסים ב-25 דולר בלבד!
59 מילה על Lavo
מסעדות ומועדונים נפתחים ונסגרים בניו יורק כל שני וחמישי. מעטים שורדים יותר משנה. לאבו, מסעדה איטלקית ומועדון לילה, הוא המקום להיות בו כרגע. אוכל מצוין, קהל טרנדי, אבל הכי חשוב - המקום עם הקינוח הכי טעים שאכלתי בחיי. אז אם אתם במסעדה, בקשו את הסופגניות Oreo (כמו העוגייה) שמגיעות יחד עם מטבל קרם פרש... בשביל זה אנחנו חיים. בחיי.
54 מילה על מוזיאון Whitney
יום גשום במיוחד, ורינת התעקשה לגרור אותי ואת שרון למוזיאון. מזל. בעבור 18 דולר (עם תעודת סטודנט תשלמו 12) קיבלנו 5 קומות של אומנות מודרנית אמריקאית שהצליחה לתפוס אותנו ולרגש. ה-Whitney הוא מוזיאון קטן, פצפון ליד ה-MOMA הענקי, וזה בדיוק מה שכיף בו. אחרי שתבקרו במקום, גם לכם יתחשק לצלם עצים הפוכים. והמבין יבין.
70 מילה על פרסילה מלכת המדבר
אי אפשר לבקר בניו יורק מבלי לראות מחזמר ב- Broadway. הפעם, מישהי שאני מאד אוהב החליטה בשבילי שהולכים לראות את "פרסילה מלכת המדבר". את הסרט אהבתי מאד, את המחזמר עוד יותר. יש משהו מטלטל בלראות גברים שלבושים ומתנהגים כמו נשים ומרגישים עם זה לגמרי בנוח. אם אתם אוהבים שירים של מדונה וטינה טרנר, תלבושות מטורפות, מקצוענות חסרת גבולות והומור בוטה ואמיץ (מה שמאד חריג בנוף של Broadway) - אל תפספסו!
61 מילה על Adele
לכל טיול יש את הפסקול שמלווה אותו. עבורי הפעם זו הייתה אדל. את האלבום השני שלה, 21, כבר שמעתי מאות פעמים בחודשיים האחרונים. ועדיין, להסתובב איתה באוזניים ברחובות ניו יורק היה כמו לשמוע אותה לראשונה. האלבום, המטפל בלב שבור, התיישב בול עליי ועל הלב המעט סדוק שלי כששוטטנו ברחובותיה של העיר הכל כך מלאה והכל כך ריקה הזאת.
ואני כבר מתגעגע...