מאז הושק ערוץ 2 נהוג במקומותינו להתעמר בערוץ הראשון, ובדרך כלל לא בכדי. זה הפך למין הרגל. הערוץ, משל היה הילד החנון, עובר במסדרון וכל מי שנמצא בסביבה נותן לו כאפה. כשם שזה היה לגיטימי לנזוף ולבקר, צריך לדעת גם לפרגן כשמגיע.
אנחנו מתלהבים מכל טוק שואו בהגדרה, ולכן כששמענו לפני כמה חודשים שבערוץ הראשון משדרים טוק שואו בשם "נבחרת החלומות" קפצנו על המציאה והתמקמנו מול המסך.
את הסטירה שקיבלנו אז ישר לפנים עדיין לא שכחנו. זה היה מופע שהוציא שם רע לתעשייה. לפני שבוע, במסגרת הזפזופים התכופים נתקלנו במשהו שנראה לנו מוכר, ואכן, הייתה זאת נבחרת החלומות שסטרה לנו בקיץ, אבל היה בה משהו שונה.
התנחלנו בערוץ לכמה דקות שנמשכו עד סוף התכנית. מסתבר שמפיקי ועורכי התכנית עשו דבר לא כל כך טבעי אצלנו: הם למדו את הלקח. במקום משהו מתחכם ולוקה בחסר, הם עשו את הדבר שמצליח בכל תחום, קרי, משהו פשוט, בלי שטיקים וטריקים.
זה בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בנושא הכי חשוב בחיים, והוא הליהוק. גיל קופטש וקובי אריאלי מספקים הומור מוצלח וחף מהתלהמויות וגסות. ד"ר צחי בן ציון, סקסולוג, פסיכיאטר וסטנדאפיסט מטפל בנושא הלא תמיד הפתוח של מין דרך הומור ומגלה למי שלא ידע שסקס טוב לא תמיד תלוי בגיל. באתנחתא המוזיקלית משובצים אייטמים איכותיים ובעיקר לא לעוסים וטרנדיים. זה מתחיל בעדי ארד, זמרת וחזנית אורתודוקסית מאוד יפה וממשיך באושיק לוי, אחד הזמרים הגדולים שהיו כאן, שמשום מה הוא אחד האמנים הפחות מושמעים ונראים. אולי מישהו יפתיע - או כבר מפתיע - אותנו בהרמת מופע ואלבום של אושיק.
על ספת המנחים הושיבו המפיקים צמד אינטליגנטי וקולח שבולט מאוד על רקע הדלות במנחים המקומיים. ג'קי לוי ולוסי אהריש (שלעתים משתתף בהנחייה גם דרור רפאל הציניקן) מצליחים להוביל את המופע למרות או בזכות הניגודים ביניהם: דתי מול ערביה, קוּליות ואיפוק מול התלהבות. השניים גם עושים שירות טוב למיגור שניים מהסטריאוטיפים הנפוצים אצלנו. לוי מתקן במשהו את הרושם שקיים בארץ לגבי אדם חובש כיפה, שממוקם בין המתנחלים האלימים לחרדים הבטלנים והחשוכים. אהריש מדהימה את כל הנבערים שבטוחים כי הנשים הערביות הן משהו פרימיטיבי ועטוף רעלה שמכסה פנים מפחידות.