חזרתי הביתה אחרי שחיפשתי חניה במשך שעה וחצי על השעון. חמישה אנשים נכנסו לפניי אחרי שמישהו יצא, וזה הכי מעצבן. התחלתי כבר ממש להשתגע עד שבפוקס מצאתי משהו. אז החלטתי לצלם בלוג ולספר לכם על זה.

זה מגניב המחאה שיש עכשיו. סוף סוף לאנשים יש אומץ להביע את הדעה שלהם. לי לא יצא להקים אוהל, אני מודה, אבל זה כל כך מגניב לראות את האנשים שמצטרפים לזה. אני ואמא מדברות הרבה על המצב הכלכלי ועל כמה קשה להחזיק מעמד.

צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות

איך זה קשור לחניה? כי הכל בתל אביב נורא קשה. כל פעם לקנות שישיות של מים ואוכל, ולהכניס למקרר הקטנטן שלי. אני כל פעם חושבת על הבית של אמא.

נכון שיש כאלה שישאלו למה עזבתי. אבל אני רוצה להתמודד, אני רוצה להרגיש את הקשה הזה. זה המעבר הכי כיפי שלי בחיים, עשיתי הכל לבד.

>> הפוסט הקודם שלי: לא מדחיקה את האבא הביולוגי שלי
>> שבת של דתיים? דיכאון!