חשבתי לאחרונה הרבה על האח הגדול ועל כל התהליך שעברתי שם. עכשיו, עוד מעט שנתיים אחרי, אני רואה את זה אחרת. חזרתי לאחרונה מצילומים שנערכו בסטודיו, שאני זוכרת שבגיל 15 הלכתי לשם לאודישן שלא עברתי. זה החזיר אותי אחורה, לכל הניסיונות שעשיתי. ואז הלכתי לאודישן של האח הגדול, ועד עכשיו, אם אני חוזרת לאודישן הזה, אין לי מושג איך עברתי איתו ואיך הכל התגלגל בצורה כל כך מושלמת. אני נזכרת באנשים ובחוויה שעברתי שם. אני נזכרת ביציאה מהבית ובשבועיים המטורפים שהיו לי אחרי. הייתי בהלם - לא ציפיתי לדבר כזה, ולא חשבתי שהכל יתגלגל בצורה כל כך יפה. אני מודה כל יום לאלוהים על איך הכל התגלגל.
אני באמת מנסה להוכיח את עצמי ולהראות את הכישרון. הרבה פעמים האח הגדול נתפס כריאליטי, כתחום שמאוד קל לפרוץ ממנו. אבל שלושה חודשים וחצי בתוך הבית הזה, עברתי דברים שאני לא יודעת אם הייתי עוברת אחרת. אני אסירת תודה לבית הזה, אלה היו החיים שלי. כל פעם שאני רואה את האנשים המדהימים מצוות ההפקה הזה, אני קופצת עליהם בחיבוקים ובאהבה. עושה לי דמעות בעיניים לדבר על זה.
רציתי להדגיש את זה, שזה משהו שבחיים אני לא אוכל להתייחס אליו כדבר שלילי... וואלה אלוהים, תודה!