סגרתי את הטוויטר. כן, אני יודעת שזה קצת קיצוני, היו לי אלפיים ומשהו עוקבים, אבל אני מרגישה שזה השתלט לי החיים.
ניסיתי לענות כמה שיותר ולהגיב כמה שיותר לאנשים. ואז אם פעם אחת לא הספקתי להגיב: "אלין, איזה מגעילה את, הרמת את האף". הרגשתי שאני לא מצליחה לרצות את כולם, והרגשתי מה זה רע עם עצמי. ואז הבנתי שאני מרגישה רע בגלל רשת חברתית!
ונגיד כתבתי משהו על המשפחה שלי או החיים האיישיים שלי, ואז ליד כל התגובות החיוביות, היו אנשים שהרשו לעצמם לרדת עליי ברמות קשות. לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד ואני מקבלת בראש. בהיתי בתגובות האלה ופתאום היו לי דמעות בעיניים.
הבנתי שאני לא צריכה להכאיב לעצמי, אני צריכה לשמור על עצמי. מה בסך הכל רציתי, שלא יעליבו אותי? אני כן מעריכה את כל האנשים הטובים, אבל אני לא רוצה לשמוע ביקורת שלילית על הנפש שלי. אני צריכה לחשוב על עצמי לפני שאני חושבת על כל השאר, וזה לא משהו שאני יודעת לעשות.
גם בפייסבוק אני כבר בקושי נמצאת. לא נתתי לרשתות החברתיות להשתלט עליי, אני גאה בעצמי!