אני רוצה לדבר על הפרשה שהסעירה את המדינה - פרשת מרגול. אני לא מסכימה עם מה שהיא עשתה, אבל עשו לה עליהום. זה מזכיר לי את משפטי הרחוב שעשו לדודו טופז. במקרה שלו זה נגמר בהתאבדות, כי כנראה הוא לא יכל לעמוד במתחים ובלחץ. מאחורי כל סיפור עומד בן אדם עם רגשות.
גם במקרה הזה התקשורת עושה לה משפט רחוב. התקשורת במדינה מחפשת על מי ליפול. זה פשוט רצח אופי בדם קר. מאחורי כל הדמויות האלה יש בני אדם עם רגשות. לדעתי צריך להפסיק את היד החופשית שיש לתקשורת לשפוט. מקומה של מרגול בבית המשפט, ושם ייעשה צדק. כל אחד פה נהיה לי שופט ואומר מה מגיע לה ומה יקרה לה, זה ממש מוגזם.
גם אני כשיצאתי מבית האח הגדול, ולא סחטתי, לא איימתי, לא הרבצתי, לא רצחתי, לא אנסתי ולא גנבתי - ועדיין עשו עליי עליהום. וכל האזרחים יפי הנפש שמרשים לעצמם להגיד מה מגיע לה, מי אתם בכלל? אני בטוחה שרוב האנשים האלה לא חסידי אומות העולם. גם במקרה שלי זה היה ככה. למשל נופר מור שאמרה "כמה סמסים שלחתי בשביל שמעיין חודדה הוולגרית והגסת רוח תעוף". וכשהיא נכנסה לבית, איזה עדינה ואצילית היא הייתה! אז זה סוג האנשים שמרשים לעצמם לשפוט את מרגול.
אני מקווה שהצדק ייצא לאור לכאן או לכאן.