כשדילן דרור נכנס לחדר הוא מסיר את המעיל, מקפל ומניח אותו במסודר ליד הספה שעליה הוא מתיישב. הוא נשמע ונראה מאוד כמו בן 16, אבל פחות כמו בן ה-16 הברדקיסט, התזזיתי ומלא המרץ שאפשר לראות בסרטונים שלו; דילן דרור של המציאות הוא ילד מאורגן ומפוקס, ילד של בית, כזה שמוציא בכל יום את ארבעת הכלבים של המשפחה לטיול בלי שצריך לנדנד לו.
להוציא את הכלבים זו המטלה שלך בבית?
"לא קוראים לזה מטלות אצלנו, קוראים לזה סדר בית. אני מוציא אותם כי אני יודע שאם אני לא אעשה את זה הם יעשו על הרצפה, ואני לא רוצה את זה כי אז אני אצטרך לנקות, כי זה באחריות שלי".
וואו, אפשר גם אחד כמוך? איך משיגים?
"בסופו של דבר זה הכל ההורים. אצלנו בבית הכל זורם, הכל צחוקים, הכל מגובש. אין אצלנו עונשים, יש ללמוד לקחים. אני חושב שזה אמור להיות ככה בכל בית. אין אצלנו 'אתה לא צופה בטלוויזיה עכשיו שבוע', אצלנו זה: 'אם אתה לא מסדר את החדר, אתה תצטרך לחיות עם חדר מבולגן עכשיו, ולא בא לך'. אז צריך לנקות ולסדר את החדר".
אתה מסדר את החדר?
"כל היום הוא מבולגן, אז בערב אני בא ומסדר אותו, והולך לישון עם חדר מסודר".
לא ילד של מסכים
דרור עושה את מה שהוא עושה כבר ארבע שנים. הוא התחיל ביוטיוב ובטיקטוק קצת לפני גיל 12, ומהר מאוד הפך לאחד מכוכבי הרשת האהובים על הילדים בארץ. היום, ממרום גילו, הוא מתפעל עמודים חזקים מאוד בכל אחת מהרשתות החברתיות, ובשנה האחרונה גם חתום על התפקיד הראשי בסדרה "רוני ותום", שעולה בימים אלו בעונה רביעית (בימים ראשון–חמישי בשעה 14:30 בערוץ ניקלודיאון לצופי yes).
חלמת להיות מפורסם?
"לא. דווקא להפך, לא הייתי ילד של מסך בכלל. הייתי ילד היפר שכל הזמן יוצא החוצה, כל הזמן בטרמפולינות ובלגנים, לא היה לי חשק כזה להסתכל בטלפון כל היום. חבר של אבא שלי הסתכל על כל הטירוף שהייתי עושה, טיולי ג'יפים, סלטות, והציע לי לפתוח עמוד יוטיוב ולצלם את זה, וככה היה. פתחנו ערוץ יוטיוב ביחד, צילמנו ולוג. סתם קפיצה בטרמפולינות בקיץ. משם זה התגלגל, עוד ולוג ועוד ולוג. פתחנו גם טיקטוק, עשינו שטויות וככה זה קרה. את כל הדברים המשוגעים שאני עושה ביוטיוב הייתי עושה גם קודם. לקחתי את אותה משוואה ופשוט הכנסתי אליה מצלמה".
נשמע פשוט, רק שזה לא פשוט בכלל. הסרטונים של דרור שונים מהתוכן של יוטיוברים רבים אחרים – בוודאי שבגילו – שלרוב מעלים הפקות דלות תקציב. שיטוט קצר בעמוד היוטיוב שלו מגלה הפקות ענק מושקעות, החל מ"מילאתי 40 אלף כדורים בסלון שלי" דרך "האחרון שיוצא מקרוון בלי להקיא" ועד "24 שעות בפארק המים הכי גדול בדובאי". "אין חברת הפקה בוולוגים שלנו, אף פעם לא הייתה", אומר דרור. "ההפקות מטורפות, אבל זה הכל אנחנו".
אז איך?
"בהתחלה, בוולוגים הראשונים, רוב הרעיונות עלו מדברים שהיו בנמצא וחשבנו מה לעשות איתם. לדוגמה, המשאית שהפכתי לבריכה זו משאית ישנה מאוד וזרוקה שירדה מהכביש שהביא לנו חבר של אבא שלי לפני שזרק. אמרנו, 'בוא נעשה ממנה בריכה', ורק קנינו יריעה. את מסלול הבוץ עשינו אצל שכן במושב. בשביל חלוקת המתנות לילדים בסיכון רתמנו חבר של אבא שלי שיש לו מפעל לצעצועים באשדוד. כן השקענו כסף, אבל יחסית בקטנה. בעיקר עבדנו קשה כדי להשיג דברים מיוחדים מחברים, שכנים, דודים או כל מי שהיה אפשר. התרמתי את כל מי שאני מכיר".
כשהיה בן 13 תפסו הדברים נפח מרשים. "הבנתי שאני רוצה להיכנס לזה בכל הכוח. חקרתי, עבדתי, וזה התגלגל. אמרתי שזה מה שאני רוצה להיות. אצלנו בבית הכל התייעצויות והכל משותף וחושבים ביחד, מקבלים החלטות ביחד. אחרי שדיברנו על זה הצטרפתי לסוכנות של רוברטו בן שושן".
"דילן דרור" הפך למותג ולעסק לכל דבר. "בשנה השנייה התחיל להיכנס כסף מקמפיינים, אז פשוט גלגלתי את הכסף שהייתי מרוויח בחזרה לצופה. הייתי קונה, למשל, רחפן טוב יותר כדי שיהיה צילום טוב יותר, או עושה הפקה מטורפת בכסף שהרווחתי מקמפיין. הייתי פורץ דרך בכל מה שקשור להפקות ענק ביוטיוב ישראל, יוטיוברים אחרים הסתכלו עליי בתור חייזר. חשבו שאני מוציא 100 אלף שקל לוולוג ושאלו, 'למה הוא עושה את זה?'. בשנה האחרונה כולם כבר הבינו את השיטה, וכולם עושים הפקות ליוטיוב עם מימון מסחרי. היום, אחרי שלוש שנים וחצי, 'דילן דרור' זה מערך. אין לי זמן לעשות הכל ואני עושה עוד דברים כמו משחק ושירה, אז היום יש מסביבי מלא עובדים שמתפרנסים מזה, זה לא מה שהיה בהתחלה. יש פה צלמים, עורכים, ספקים, עוזרים אישיים, מנהלים ועוד".
משפחת דרור מתגוררת במושב גן הדרום. טלי, האם, עובדת בשנים האחרונות רק בהפקת הבן הכוכב, ואילו האב, ויקטור, מחלק את זמנו בין עסקיו שלו לבין אלה של הבן. לדילן שני אחים: סאני, בן 12, וליאור, בן 11. "כל הרעיונות לוולוגים התחילו בסלון המשפחתי", אומר דרור.
יש לך גם צוות שמפתח את התוכן, או שזה הכל אתה לבד?
"הרוב אני. כמובן שגם חברים באים אליי ומציעים, אבל הרוב זה אני".
ההורים באים איתך לכל מקום?
"לרוב המקומות כן, אבל יש מקומות שלא, כי הם סומכים עליי ויודעים שאני לא ילד ואני יכול לעשות דברים. אני יודע את העבודה".
מתי התחלת להרגיש שאתה באמת מצליח?
"לא באמת הרגשתי, רק ראיתי מספרים של צפיות וחשבתי שזה טוב. אני חושב שהבנתי לגמרי רק בהופעה הראשונה שלי. זו הייתה הופעה משותפת, בכל פעם עלה יוטיובר אחר ל-20 דקות ועשה את התוכן שלו".
כשהתחלת, ידעת שהסרטונים יצליחו ככה?
"לא. עשיתי את זה לכיף. הבנתי למה אני מכוון. בגדול, מההתחלה ועד היום, המטרה הייתה לעשות את מה שאני אוהב, את מה שכיף לי. המטרה היא ליהנות".
מה זה אומר מבחינתך, "התוכן שלך"?
"בהופעות כאלה הייתי מבצע שירים ועושה אתגרים: הייתי מעלה ילדים על הבמה ומביא להם ג'וק. בא, עושה להם בלגן והולך הביתה. זה התוכן שאני עושה, זה מה שאני אוהב, זה מה שהייתי עושה גם לפני זה".
אז מה קרה בהופעה הראשונה ההיא?
"הגיעו המון אנשים, וכשירדתי מהבמה שמתי לב שההופעה לא נגמרה – אבל הקהל הולך אחריי לאוטו שלי. שם אכלתי פתאום סיבוב ואמרתי, 'וואו, זה מטורף'".
אתה נהנה מהפרסום?
"מאוד. היינו לא מזמן בטיול שנתי. הלכנו מלא, הזעתי כולי, סחבתי תיק כבד ולא הרגשתי את הגוף. פתאום פגשנו עוד קבוצה של ילדים והם זיהו אותי. אני עם כל הכיתה שלי, עם מדריכים, עם המחנך, והם קופצים עליי. הצטלמתי, צחקתי איתם והמשכתי. הילדים היו בשוק. גם של הכיתה שלי, וגם הילדים שפגשנו. המדריכים שאלו אותי, 'זה לא מפריע לך?'. אמרתי להם שזה מה שאני אוהב. כיף לי עם הקהל שלי, ואני יודע שאם אני לא אהיה נחמד אליהם, זה יתמוסס".
מדינה שנואה: דובאי
ההפקות עולות הרבה, אבל דרור גם מרוויח מהעיסוקים שלו. "הכסף בא מכמה פרמטרים", הוא מסביר. "יש קצת הכנסות מיוטיוב פר צפיות, אבל זה לא הרבה. רוב הכסף מגיע מההופעות ומהקמפיינים".
איך ילד בן 16 מתנהל עם כסף?
"אף פעם לא הייתי מבזבז הרבה. אני גר במושב, אני מסתפק במה שיש, ככה חונכתי. המדינה השנואה עליי היא דובאי, הכל יקר, הכל פנסי, יש שם ג'ינסים ב-5,000 שקל. אני שונא את זה. אני לא אוהב להוציא הרבה כסף על שטויות, ואני גם יודע כמה קשה אני עובד בשביל הכסף הזה. אני לא מעורב במספרים מדויקים ומעדיף שזה יהיה ככה, בשביל זה יש את ההורים שלי, וזה טוב לי כדי לא לבוא ולהסתכל על הכסף ולעשות 'וואו'. זה יותר נוח וזה גם עוזר להישאר על הקרקע. אני כן יודע כמה אני מרוויח בהופעה, אני יודע פחות או יותר כמה אני מרוויח על קמפיין כזה וכזה. אבל בדברים שמסביב אני פחות מעדיף להתעסק, כי זה פחות אני".
כמה החיים שלך שונים משל החברים שלך?
"הם שונים. אני משתדל שיהיו כמה שפחות שונים, כי בסופו של דבר אני ילד כמו כולם. בבית הספר כולם יודעים שאני כמו כולם, אין לי הנחות".
איך מתייחסים, למשל, לחיסורים שלך?
"אין מה לעשות. דיברתי עם בית הספר, הם יודעים שאני מחסיר ושאני אשלים את הכל. כשאני בשיעורים, אני שם. אני טוב בלימודים, יש לי תעודה טובה מאוד. המורים מבקשים שאצלם ברכות פה ושם, זה קורה. זה מצחיק ומגניב אותי. זה כן נותן לי קשר טוב עם המורים והמורות, אבל מתייחסים אליי בתור בן אדם, לא בתור דילן המפורסם".
כמה הלימודים שלך חשובים להורים שלך?
"זה קודם כל חשוב לי, וגם להורים שלי זה חשוב מאוד. כשנכנסנו לכל העניין הזה אמרתי להם שאני לא מוכן לוותר על הלימודים. הבאתי בן אדם שיהיה על הלו"ז שלי ויסדר לי אותו 100% טייט".
ואם יש מבחן או שיעורי בית?
"אני מפנה זמן לעשות אותם. מאז שאני קטן ההורים שלי כל הזמן אמרו לי, ואני תומך בזה ב-100%, 'לא משנה מה אתה עושה ולאן אתה הולך, אתה חייב למצוא איזון. למצוא זמן גם לחברים, גם לעבודה, גם למשפחה, לבית הספר, ללימודים, לשיעורי בית. אתה חייב למצוא את האיזון כדי שלא תשתגע ותאבד עשתונות'".
כבר בחרת לעצמך קריירה, אפשר להניח לאיזה כיוון אתה הולך. למה בעצם הלימודים והציונים חשובים לך בכלל?
"אני ילד רגיל ואני גם לא רגיל. אני יודע שאני יכול להצליח ולהוציא בגרות סבבה לגמרי. אם אני אעזוב את זה, אני אהיה רק בעבודה, והאיזון יתפוגג. וגם רוב החברים שלי מבית הספר, אם אני לא אגיע לבית הספר אני לא אפגוש אותם".
אף פעם לא אמרתי לעצמי שאני אהיה זמר
בשלב כלשהו התחיל דרור גם בקריירה מוזיקלית. השיר הראשון שלו, "נשימה", יצא לפני כשנתיים, ומאז הוציא כמעט עשרה שירים ולכל אחד מהם קליפ מושקע.
איך הגעת מתוכן אתגרים של קונדסון למוזיקה?
"רציתי להיפתח לכמה שיותר קטגוריות שאני יכול לכבוש, נקרא לזה ככה. נכנסתי ליוטיוב, אמרתי, 'טוב, יש עכשיו גם את טיקטוק, בוא ניכנס לטיקטוק'. 'יש לי תחושת בטן שטיקטוק לא יחזיק הרבה זמן, בוא נגיע לשירה'. טעיתי לגבי טיקטוק, אבל נכנסתי לשירה".
תמיד אהבת לשיר?
"זה לא משהו שחשבתי עליו, לא אמרתי לעצמי אף פעם שאני אהיה זמר. זה נכנס על הדרך, משתלב איתך בתנועה. היה לי כיף לשיר, לפתוח את הקול, להיות מול המיקרופון. אני נמצא עכשיו הרבה שעות באולפן ובחדר ההקלטות, אני הולך להוציא מלא שירים עכשיו. אני עובד בזה ונכנס בזה חזק. אני רוצה שתביני, אני לא נער ממוצע. אני עובד, ואני עובד מלא. סליחה על המילה אבל אני קורע את התחת כדי להשיג את מה שהשגתי, אם זה ולוגים, טיקטוקים, שירה, שעות אולפן, ובסופו של דבר אני תלמיד כיתה י', אני נמצא גם בבית הספר. עכשיו מתחילות הבגרויות, וזה לא קל. זה לא קל בכלל".
תאר לי את סדר היום שלך.
"קודם כל אני הולך לבית הספר. ברור שיש ימים שאני לא מגיע, אם זה עבודות של בוקר וראיונות וכאלה, אבל אני דואג להשלים את כל החומר. אחרי שאני מסיים את בית הספר אני הולך לכמה שעות לעבוד, מצלם ולוג, מתראיין, מקליט באולפן. אם יש לי זמן בסוף היום אז אני שומר זמן לעצמי. יוצא עם חברים, דייטים. סתם לעצמי. משפחה. יוצא לסבתא".
איך מגיבים החברים לפרסום שלך?
"כשהייתי ב-ז'–ח' החברים לא הבינו והתרחקו ממני. פתאום היה לי פחות זמן להיות איתם, ולאט-לאט הקשר התמוסס. אלה חברים שהיו איתי מילדות, ופתאום כשנכנס משהו מוזר למשוואה הם לא ידעו איך לעכל את זה. זה לא היה קל בכלל".
שיתפת את ההורים?
"ברור. אני תמיד מתייעץ עם ההורים שלי על כל דבר, אני משתף אותם בהכל, אני לא מתבייש. הם ראו מה קורה, ראו שאני הולך פחות לחברים, פחות יוצא".
את כיתה ט' התחיל בבית ספר חדש. בחודש הראשון, מספר דרור, היו קצת התלחששויות של תלמידים כשעבר במסדרון – אבל אחרי חודש בערך התרגלו לנוכחות הכוכב בכיתה, והתגובות נרגעו. "מאז שעברתי הרבה יותר קל לי, הרבה יותר זורם. כשעברתי לתיכון אמרתי 'תודה' אלף פעם, כי הכל השתנה, מעגל החברים שלי השתנה. מצאתי את החבורה שיש לי עכשיו והכל הסתדר, נפתח דף חדש לגמרי".
אתה מרגיש שהקרבת את הילדות שלך בשביל ההצלחה?
"הקרבתי טיפה את הזמן החופשי שלי. בסופו של דבר אני עושה את מה שאני אוהב, אם לא הייתי עושה את זה לא הייתי נמצא פה בכלל".
חשוב לך להרגיש שאתה עדיין נער.
"ברור, כי אני יודע שזו הזדמנות של פעם אחת בחיים. להיות עם חברים, לחוות את זה ביחד עם כולם".
אתה מחוזר?
"אהבתי את המילה 'מחוזר'. אני יוצא לדייטים, אני רוצה ואני על זה. אני מדבר עם בנות יותר גדולות ממני, כי אני מסתובב עם אנשים גדולים ממני".
אז מה, תהיה לך עכשיו חברה בת 20 פלוס?
"לא, אבל רוב הדייטים שלי הם עם בנות שכבת הגיל שלי ומעלה. לא יהיו לי נושאי שיחה עם מישהי בת 13–14. בת 15 וחצי, 16, 17 – אני זורם. זורם גם עם 18, אפשר. מבליג גם על 19. המוח שלי נמצא שם ובא לי זוגיות עם מישהי גדולה ממני, כי אני מרגיש שאני שם".
הופעת משחק ראשונה בתפקיד ראשי זו חתיכת פתיחה
ב"רוני ותום – החקירה השלישית" מגלם דרור את רוני, התפקיד הראשי – ותפקיד המשחק הראשון שלו. "נפגשנו עם אמירה בוזגלו, המלהקת, ועם גיורא חמיצר, יוצר הסדרה, והם הסתכלו עליי ואמרו, 'זה זה, זה רוני'. לא היו עוד אודישנים. הם רצו לפגוש אותי בגלל שהיה לי הד מאחוריי, לראות אם אני זה מה שהם מחפשים, אבל כמובן עשיתי מולם אודישן. עבדתי בשביל זה וכן היה סינון אם כן או לא".
רצו אותך לתפקיד, אבל היית צריך להוכיח להם שאתה יכול לשחק.
"בדיוק".
עשית אודישנים לפני כן, לתפקידים אחרים בסדרות אחרות?
"כן. אני לא מתבייש להגיד שלא צלח. בסופו של דבר זה סבבה שלא הלך, כי תפקיד משחק ראשון בסדרה של גיורא חמיצר, תפקיד ראשי, זו חתיכת פתיחה. כשעלו שתי העונות הראשונות זה היה מטורף, שבר שיאי צפיות. yes תפסו את הראש, אני תפסתי את הראש. ואז צילמנו את העונה השלישית והרביעית בקיץ שעבר, ועכשיו זה עלה. אני מאוד מתרגש".
למדת משחק?
"לקחתי כמה שיעורים, לא קבוע. אבל אם אני נכנס למשהו אני נכנס לזה בכל הכוח. עבדתי בשביל מה שאני היום, זה לא בא ככה סתם".
היה מלחיץ להגיע ליום הצילום הראשון לצד שחקנים ותיקים?
"זה היה מרגש. אי אפשר לעכל את זה. אתה יודע שאתה נכנס למשהו גדול, אבל לוקח לך איזה יום–יומיים לעכל. ניסיתי להבין מראש מה שאני יכול, מי הולך להיות שם, מה הולך להיות, מתי תהיה הפסקת האוכל. אבל כשאתה מגיע בפועל זה כאילו מישהו בא ונותן לך סטירה, וזה מוזר. בוולוגים אתה שולט, אתה יודע מה אתה עושה ומתי, שם אתה לא מחליט על כלום".
מה אתה אוהב יותר?
"נגנבתי ממש על העניין של המשחק, אבל אני נשאר עם היוטיוב ואוהב את זה מאוד. התאהבתי גם בשירה ואני רוצה להמשיך גם שם".
מה אתה מאחל לעצמך?
"החלום הוא להיות שחקן וזמר גדול ומצליח, להישאר בתודעה. לתת ערך מוסף לילדים ובני נוער, אבל קודם כל ליהנות. דילן רוצה ליהנות. אני מאחל לעצמי לעשות את מה שאני אוהב, לא לברוח מהמסלול. אני משתדל כמה שאני יכול. יש לי את ההורים, את המשפחה, את הסוכנות, את החברים שעוזרים לי להישאר עם הרגליים על הקרקע, וזהו, אני כל יום אומר להם תודה על זה. זה לא מובן מאליו בכלל".
צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: בר פרידמן | איפור ושיער: יקיר בן זקן | הפקה: טל פוליטי