כתות שמבוססות על חייזרים הן לא עניין חדש - אבל הכת הראלית (או "התנועה הראלית", אם תשאלו את חבריה), היא כנראה היחידה שמשלבת מיקס ביזארי ביותר של חייזרים, סקס ושיבוטים של בני אדם. אם כתות מהוות מושא אטרקטיבי לסרטי וסדרות דוקו בין היתר בשל היותן מטורללות ביותר, אז אין ספק שהראלית יותר מראויה לסדרה משלה. ואכן, כעת היא מככבת בסדרת דוקו חדשה של נטפליקס, "ראל: נביא החוצנים" ("Raël: The Alien Prophet"), שיוצאת 50 שנה לאחר היווסדה. הסדרה מגוללת בארבעה חלקים את סיפורה של הכת מתחילתה בשנות ה-70, דרך שלל שערוריות מין, הונאות, ותינוקת משובטת אחד (שאף אחד לא ראה) - עד היום, כשהיא ממשיכה להיות פעילה במדינות שונות בעולם.
מנהיג הכת הוא צרפתי בשם קלוד וריון, שמכנה את עצמו "ראל". בשנות ה-70 ראל טען שנפגש עם חוצן, שסיפר לו כי הוא וחוצנים אחרים בני מינו הם ה"אלוהים" - המילה נאמרת בדיוק כפי שהיא נאמרת בעברית. לדבריו, החוצנים יצרו את בני האדם בזכות הטכנולוגיה המתקדמת שלהם, וראל נבחר להיות נביא וסוג של משיח בשמם. ראל רואה את עצמו כ"נביא האחרון", מעין אח של ישו ושל דמויות דתיות בולטות אחרות כמו בודהה, מוחמד ומשה. ההשפעה של דתות אחרות לא מסתכמת רק בזה, והיא מתבטאת גם בסמל הביזארי של הכת: מגן דוד שבתוכו משולב צלב קרס. בעיניו של ראל זהו כמובן צלב הקרס המקורי של ההינדואיזם והבודהיזם, שהיווה סמל לארבעת היסודות הבסיסיים, ואם הוא היה באסיה זה אולי היה תופס. אבל בשל היותו צרפתי, זה כמובן פחות החליק בגרון ולא בדיוק עזר לתדמית הציבורית שלו, וראל היה בעיקר מושא ללעג וקוריוז בתקשורת הצרפתית.
כמו כתות רבות ואחרות, גם הכת של ראל מתחילה כארגון לכאורה אידילי, כזה שמציע סגנון חיים חופשי, אלטרנטיבי, בהשראת ילדי הפרחים. כזה שלכאורה מסתכם במפגשים קבוצתיים "תמימים", שבהם כולם מתאספים סביב המנהיג הנערץ שאומר מילים "מעוררות השראה" ושר כל מיני שירים שכוללים בעיקר את המילה "אלוהים", ולעתים גם שירים נוספים כמו "הבאנו שלום עליכם". אבל עם הזמן התמונה מתבהרת, והכת של ראל מוכיחה שבבסיסה עומדים אותם דברים שראינו בכתות אחרות - מין, כוח וכסף. לצד עדויותיהם של אנשים שחברים בכת כבר כ-50 שנים ועדיין מאמינים בה ובמנהיגה, מתגלים יותר ויותר צדדים אפלים בכת ובראל עצמו, מפיהם של חברים שעזבו אותה.
במהלך הסדרה נחשפות שערוריות מין, מקרי פדופיליה, שחיתות וגם סקנדל ביזארי ביותר סביב שיבוט של תינוקת - שלכאורה גרה ממש כאן, בישראל. הכת של ראל טוענת למעשה עד היום (בלי להציג הוכחות) שחבריה ביצעו בהצלחה שיבוט של תינוקת, טענה שהובילה אותם עד לקונגרס האמריקאי בדיון על החוקיות והמוסריות של שיבוט בני אדם. בסדרה מתראיין גם ראל בכבודו ובעצמו, דבר לא נפוץ בדוקואים מהסוג הזה, בעיקר כי רוב מנהיגי הכתות התאבדו, נכלאו או מתו בנסיבות אחרות. אגב, הקשר הישראלי לא מסתכם רק באימוץ סממנים יהודיים, שירים, מילים בשפה העברית ותינוקת ששובטה או שלא: מתברר שראל וחברי הכת אף הגיעו לביקור בארץ כדי להפיץ את משנתם, והתאכזבו מכך שממשלת ישראל "לא לקחה אותם ברצינות". קשה להאשים אותה.
אחד הדברים אולי המעניינים ביותר ב"ראל: נביא החוצנים" נוגע למערכת היחסים שלו עם התקשורת, בעיקר התקשורת הצרפתית - ותפקידה בהפצת משנתו של ראל, כנראה בעל כורחה. יחסי הגומלין ברורים: התקשורת נהנתה מדמות ביזארית ושנויה במחלוקת, ובתמורה ראל נהנה מתשומת הלב ומהבמה להפיץ את רעיונותיו. ניכר כי בטלוויזיה הצרפתית התייחסו אליו כאל קוריוז, כזה שצוחקים עליו ולא איתו, אבל בסוף היה זה ראל שצחק כל הדרך אל הבנק, כשבעצם אותן הופעות טלוויזיוניות סייעו לו בהפצת הכת, והכניסו לא מעט כספים לכיסו. מהבחינה הזו עולה שאלה מהותית על תפקידה ואחריותה של התקשורת במקרים כאלו, שבשם הרייטינג למעשה תרמה לא מעט בהפצת כת שרבים נפגעו ממנה.
אין ספק שהסדרה עושה עבודה טובה בהצגת הכת על כל צדדיה האפלים והמוזרים, והיא צפייה בינג'ית ומהנה במיוחד עבור חובבי דוקו-כתות. אך היא גם משאירה לא מעט סימני שאלה באשר לדמותו של ראל - והאדם שעומד מאחוריו, קלוד וריון. מדי פעם מגיחות פיסות מידע ששופכות קצת אור עליו; היותו בעבר זמר כושל, נהג מירוצים חובב ונער דחוי. אך היה מעניין לדעת קצת יותר על תחילת חייו, ומה שהניע את הרצון העז שלו לתשומת לב, עד כדי הקמת כת שכל כולה סגידה אליו. סגידה שנמשכת עד היום ואף חוצה יבשות, עם חברים בחוף השנהב, יפן, קנדה ומדינות נוספות.