כישרון בסיפור סיפורים הוא לא ברירת מחדל, ולכן כשסדרה של יוצרים אנונימיים למדי מגיעה למסך - מותר ואף צריך להיות סקפטיים. אבל כשהקאסט כל כך עשיר, בוטיק אפל TV פלוס הוא פלטפורמת הסטרימינג וחברת ההפקות MRC מציגה רקורד מוכח אחרי הצלחות כמו "רצח כתוב היטב" ו"בית הקלפים", נראה שלמישהו היה חזון מספיק טוב בשביל לגייס אליו את האנשים הנכונים. ו"חזון" הוא באמת המונח שמתאר בצורה הטובה ביותר את מה שקורה ב"שלום, מחר!" ("!Hello Tomorrow") שעולה כעת: גם מבחינת היוצרים וגם מבחינת הגיבורים.
הדרמה-קומית-מדע-בדיונית של עמית באלה ולוקאס ג'נסן מתרחשת בעולם רטרו-עתידני. ז'אנר שמוכר בעיקר מעולמות הקומיקס, קצת באווירת הסטימפאנק, עם המצאות מודרניות ועתידיות שנטמעות במציאות של המאה הקודמת. מצד אחד יש רכב מרחף עם נהג וירטואלי - אבל מצד שני הרכב הזה עדיין משמש לניוד חבילות דואר והנהג שלו הוא ברווז מצויר בשחור-לבן. איפה הרחפנים של אמזון? איפה הצבע? הסתירה הזאת היא כל הפואנטה, וגם חלק גדול מהקסם של הסדרה. שיחות וידאו מועברות בגווני אפור, וטכנולוגיית ההכתבה הקולית מיושמת דווקא על מכונות כתיבה. העבר-עתיד של "שלום מחר" עמוס במיקרו-גימיקים ומחוות עיצוביות, וזה כשלעצמו מספיק בשביל לדגום אותה.
במוקד העלילה של "שלום מחר" נמצא ג'ק בילינגס - שאותו מגלם בילי קרודופ (המשמש גם מפיק בפועל), מי שמחזיק במו ידיו את "תוכנית הבוקר" של אותו שירות סטרימינג מאז שג'ניפר אניסטון וריס ווית'רספון החליטו לשחק בה כמו באופרת סבון. ג'ק הוא אחד מתוך חבורת סוכני מכירות שיציעו לכם לרכוש יחידות נופש על הירח, ועל הדרך גם את האשליה שאם תעזבו את כדור הארץ תיפטרו מכל הצרות של בני התמותה. הירח, בתרחיש הזה, הוא מעין קוסם מארץ עוץ משודרג. הסתבכויות עם החוק, הורים מתישים, בני זוג בוגדניים: אולי הם יפסיקו למשוך אתכם לתהום אם תערקו למקום שבו אין כוח משיכה. סיפורו של ג'ק, מטבע הדברים, נכרך בסיפוריהם האישיים של סוכני מכירות נוספים ושל נוסעים שהזמינו מקום על הטיסה לחלל.
טבלת היתרונות והחסרונות של "שלום מחר" די פשוטה להרכבה: בעמודת היתרונות יש את הקונספט המקורי, ובעמודת החסרונות יש את העובדה שאין הרבה מתחתיו. המשאבים שהושקעו בבריאת העולם השאפתני לא נוצלו לבניית תסריט מסעיר - הפרק הראשון מסתיים עם ההבנה שבחור צעיר שהגיבור נקשר אליו הוא בנו הביולוגי, מי ראה את זה בא? (כולם) - ועומס האינפורמציה שנדחס לתוך פרקים קצרים למדי הופך את הסדרה ללא בינג'ית במיוחד. דמויות המשנה שטחיות וחרושות, גם קרודופ לא מבריק מעבר לרגיל למרות המעבר מתפקיד משני לראשי, ונדמה שבניגוד ל"ניתוק" המופתית - כאן הצ'ק מגיע ללא כיסוי, או לפחות עם כיסוי חלקי. זה לא ש"שלום מחר" לא מתפתחת למקומות חדשים, אנחנו פשוט ביקרנו כבר במקומות האלה מיליון פעמים. כאמור, רטרו-עתידני.