אחרי צונאמי של סדרות מארוול חדשות שיצאו מאז השקתו של שירות הסטרימינג דיסני+ - שמונה סדרות בשנה וחצי - החזית נרגעה. כלומר, נרגעה מאוד, כמעט מתה. עברו עשרה חודשים מאז שעלתה "שי-האלק", ומשום מה יש לא מעט אנשים שהיו שמחים להדחיק גם אותה. ככה או ככה, השבוע יצאה לדרך הסדרה החדשה של מארוול, אחת שמעריצים שעוד לא התייאשו מהמותג מחכים לה כבר תקופה ארוכה. קוראים לה "פלישה סודית" ("Secret Invasion"), והיא עוקבת אחרי, ובכן, פלישה סודית של חייזרים מגזע הסקרול שחיים בכדור הארץ, מתחזים לבני אדם ומתהלכים בינינו.

כאמור, עבר המון זמן ואנחנו כבר לא צעירים, אז חשוב לעצור ולרענן את הזיכרון: הפעם האחרונה שבה ראינו את ניק פיורי (סמואל ל. ג'קסון) הייתה בסצנת פוסט-קרדיטים של "ספיידרמן: רחוק מהבית", מפליג לו בספינת חלל של סקרולים. אחרי שנעלם לחמש שנים בעקבות הנקישה של תאנוס, הוא חזר מבולבל מהרגיל והמשיך לטייל בחלל ולסנן את מריה היל (קובי סמולדרס מ"איך פגשתי את אמא"). פיורי וקפטן מארוול גם הבטיחו למצוא לסקרולים כוכב-בית משל עצמם. אז הם הבטיחו.

"פלישה סודית" עוקבת אחרי פיורי כשהוא מגלה שלהפר הבטחות זה לא יפה, וגם גורר השלכות. הסקרולים המאוכזבים לא מצאו להם כוכב אחר להתנחל עליו, אז בחרו בשלנו. זה קו עלילה נקמני מדי ובלי מספיק הצדקות, אבל נזרום. הסקרולים, משני-צורה שיכולים להסתוות לכל אדם שירצו, מפעילים רשת סודית ומחתרתית של מנהיגי מדינות וגופים שמתחזים להיות בני אדם, אבל הם למעשה מין פולש. וזו קנוניה שמחלחלת גבוה, מאוד. 

מתוך "פלישה סודית" (צילום: דיסני+, יחסי ציבור)
הדבר הכי טוב שקרה לסדרה. אוליביה קולמן ב"פלישה סודית" | צילום: דיסני+, יחסי ציבור

כרגיל בז'אנר, אנחנו מדברים על איומים בקנה מידה אדיר. אם פיורי וחבריו ייכשלו תהיה זו סופה של האנושות, יאדה יאדה יאדה. סליחה על הציניות, אבל כבר היינו בסרט הזה לא פעם ולא פעמיים. מארוול הורידה את סף הריגוש של הצופים שלה לאפס, ואם זה לא ספקטקל אור-קולי מרהיב ויוצא דופן עם לפחות ארבע הופעות אורח, מוות מפתיע ונאמבר מוזיקלי, זה כנראה לא יהיה מספיק מסעיר. כלומר, קיימת דרך אחת שבה היא כן יכולה להלהיב: לצאת מהשבלונה. אבל מארוול כמו מארוול, אוהבת את הנוח, המוּכַּר והמוֹכֶר.

שני הפרקים הראשונים של "פלישה סודית" שנשלחו לביקורת מעידים שגם הסדרה החדשה היא עוד מאותו הדבר. סדרת חייזרים/גיבורי על במלוא מובן המילה, ומאותו פרוטוטייפ. הם קצת אלימים יותר מאשר מה שאנחנו מכירים מהסרטים; מלאים בטוויסטים, חלקם צפויים וחלקם פחות; קודרים ורציניים, נעדרי הומור. יש מכות, כמובן, וגם לא מעט דם. מלבד ג'קסון וסמולדרס, בן מנדלסון שב לתפקיד טאלוס וכמוהו חוזרים גם מרטין פרימן (הסוכן רוס) ודון צ'ידל (וור משין). הרכש החדש והיוקרתי הוא אמיליה קלארק ("משחקי הכס") - שמגלמת את גאיה, בתו של טאלוס ואחת ממובילות המחתרת - ואוליביה קולמן ("הכתר", "פליבג" ומה לא) שמגלמת את סוכנת ה-MI6 סוניה פולסוורת', והיא הדבר הטוב ביותר שקרה לסדרה. מן הסתם שבהמשך יהיו גם הופעות אורח מפתיעות, כי אנחנו לא מכירים את מארוול מאתמול. 

זה קצת לא הוגן לשפוט סדרה על בסיס שני פרקים בלבד, גם אם הם שליש מהסדרה כולה. אבל נדמה שהתקווה שמארוול תתרומם מתוך משבר אמצע החיים שתקף אותה לא מתממשת כאן. דווקא הייתה תחושה שצוברים שם שוב גז לאחרונה, עם "שומרי הגלקסיה 3" הנהדר, אבל ככל הנראה הוא יוצא מהכלל שמעיד על הכלל. מצד שני, אי אפשר להגיד ש"פלישה סודית" היא סבל צרוף, ממש לא. היא מותחת ומלאה באקשן בדיוק כמו שמארוול יודעת לעשות, אבל היא לא עומדת בציפיות הגבוהות שהיו ממנה. הכל שם נכון על הנייר: היא בקצב הנכון, באורך הנכון (שישה פרקים וזהו!), עם הליהוקים הנכונים. אבל זו בדיוק הבעיה שלה, היא עובדת בעיקר על הנייר, נוצרה בדיוק מאותה התבנית. אם במארוול רוצים להמשיך להיות רלוונטיים, הם יצטרכו להמציא את עצמם מחדש. כאן, למרבה הצער, זה לא קורה.