ב"טיילר רייק: חילוץ 2", סרט האקשן המסחרר עם כריס המסוורת' ששורף את השרתים של נטפליקס, יש רגע אחד שמצליח להיות מאוד מתסכל: הרגע שבו אידריס אלבה מופיע על מנת להטיל על המסוורת' את המשימה הבלתי אפשרית שעל הפרק, ואז גם מתפוגג כלא היה. השניים כבר שיחקו יחד ביקום הקולנועי של מארוול (ב"תור: ראגנארוק"), ואם יש משהו לקוות לו ב"חילוץ" מספר 3 שכנראה יגיע בהמשך, הוא שאלבה יתפוס בו מקום הרבה יותר משמעותי.
למרבה המזל של מושבעי אידריס אלבה – לבטח אחד המועמדים הבכירים למשרת האיש הקול בעולם – אפשר לקבל אותו במינון גבוה ממש עכשיו באפל TV פלוס, עם הסדרה החדשה "חטיפה" (Hijack), שם הוא מגלם נוסע במטוס שנחטף. שני הפרקים הראשונים מתוך שבעה (כל השבעה נשלחו לביקורת) עלו בשירות הסטרימינג בסוף השבוע האחרון, ובכל שבוע יעלה פרק נוסף.
אם זה המקום שבו הדמיון שלכם מפליג אל המסוורת' שמפוצץ כל דבר שזז, אל ליאם ניסן הבאד-אס במותחן השחקים "נון-סטופ" מלפני עשור, או אל קיאנו ריבס החרדתי מקלאסיקת החטיפה האולטימטיבית "ספיד" - סימן שאתם לא ממש מכירים את אלבה, שלצד קסם אישי וכריזמה, החותמת שלו היא השימוש המניפולטיבי במוח ולא בכוח. לא עניין של מה בכך כשאתה מטר תשעים שבנוי היטב, אבל הדיסוננס הזה משרת אותו. הוא משרת אותו עוד מתפקיד הפריצה שלו כאחת הדמויות האייקוניות בסדרת הטלוויזיה הטובה שאי פעם נוצרה, הגנגסטר המחושב סטרינגר בל ב"סמויה"; וגם בדמות הבלש האפל ג'ון לות'ר, שזוכה בעצמו לתחייה מחודשת בימים אלה בנטפליקס עם הסרט "לות'ר: תיק פתוח".
אלבה מגלם ב"חטיפה" את דמותו של סם נלסון, סוג של מגשר עסקי אניגמטי, שעולה על טיסה מדובאי ללונדון - כנראה על מנת לנסות להחזיר אליו את אשתו לשעבר, שמצדה כבר המשיכה הלאה. אלא שהמטוס כאמור נחטף וכעת נדרשים כישורי המשא ומתן שלו על מנת "לערבב" את החוטפים, ולייצר לו ולנוסעים שעת כושר שבה יוכלו להשיב את השליטה על המטוס. אלבה הוא אמנם הליהוק המושלם לתפקיד (ולא במקרה הוא גם אחד המפיקים של הסדרה), אבל האמת היא שגם הנוכחות שלו לא מצליחה לקחת את הסדרה הזאת אל השחקים (משחק מילים שכזה), ולפצות על הפגמים הרבים בה.
"חטיפה" מגיעה מבית היוצר של ג'ורג' קיי, שגם עומד מאחורי המותחן הצרפתי "לופן" של נטפליקס, כשהחידוש שבה – אם אפשר לקרוא כך לפטנט על שם ג'ק באוואר מלפני עשרים שנה – הוא לשקף את חטיפת המטוס בזמן אמת. שבע שעות נמשכת הטיסה מדובאי ללונדון, שבעה פרקים בני כשעה כל אחד נמשכת הסדרה – וכן, החישוב הזה מוציא לא מעט מן העוקץ. בדומה ל-"24", אותה סדרה שהקדימה את זמנה ובישרה על עידן הבינג' הרבה לפני שנטפליקס זנחה את עסקי השכרת הקלטות ועברה לסטרימינג, "חטיפה" מנסה לייצר תחושת זמן ריאליסטית ודחוסה, שתחזיר את הצופה שלה אל הרגעים שבהם הוא עצמו היה על המטוס, והנה "זה יכול היה להיות אתה".
לצד "זמן האמת" שבו "חטיפה" פועלת, המנגנון שמפעיל אותה - כמו כל מותחן - הוא של מחסור במידע: בין אם זה של החוטפים או זה של החטופים, זה של הכוחות שעל הקרקע במגדלי הפיקוח או זה של חדרי המצב שמנסים לטכס עצה. אל התפרים האלה אלבה נכנס ומצליח לייצר יש מאין, היכן שהוא רק יכול. אלא שיוצרי הסדרה לקחו את סוגיית המחסור כמה צעדים רחוק מדי, עמוק אל אפיון הדמויות. גם אחרי לא פחות משבע שעות של טיסה משותפת עם הצופים, קשה לומר שהם הצליחו לפתח אפילו דמות סבירה אחת, זולת דמותו של אלבה, שגם היא לא יותר מאשר סבירה מינוס. אף לא אחת למזכרת.
הפער הבולט ביותר מגיע בצד של "הרעים" ,שם המוטיבציות של הדמויות – בכל זאת חטפתם מטוס! - נותרות סתומות לחלוטין. סוג של וואקום רעיוני וסתמיות גורפת, שמרחפים יחד עם המטוס הזה באוויר בדרך לשום מקום, באופן שקשה להבין או להסביר. וזה מפוספס גם בגלל שאף אחד לא באמת נותן פייט לדמות של אלבה ומאתגר אותו בשביל להפוך את הצפייה לפינג פונג הרבה יותר כיפי (כמו למשל אותו סדיסט מוטרף בגילומו של אנדי סרקיס ב"לות'ר: תיק פתוח", שלוקח את הסיפור אל הקצה ומעבר לו). זה משאיר את כל החטיפה הזאת ללא שום מניע להתחבר אליו.
ואם לא די בסתמיות הזאת באוויר, הרי שהיא מנת חלקן גם של הדמויות שנותרו על הקרקע – מקבלי ההחלטות בחדרי המצב למיניהם קיבלו אפיון בנאלי להחריד, וגם כאשר יש דמויות שמראות פוטנציאל שאולי יתפתח פה משהו (בדובאי, בלונדון או על המטוס), אפילו אם זה לעשר-עשרים דקות – שום דבר מזה לא קורה. לא רקע, לא המשכיות ולא כלום מן הממד האנושי, שאמור להיות המניע הרגשי של העלילה.
ואם אפשר להכיל את השטחים המתים האלה בתחילת הסדרה, מתוך איזו תקווה שהמחסור הזה הוא בעצם סוג של מסתוריות תסריטאית מתוחכמת שתתפוגג לטובת איזה טוויסט שיגרום לכך שהכול יהיה שווה את זה – אז זה לא קורה ומשאיר את הצפייה בתחושה מאוד חסרה.
אפל TV פלוס - כפי שציינו עוד בביקורת על המותחן האנגלי-צרפתי "איש קשר", שעלה מוקדם יותר השנה - עוברת נטפליקסיזציה לנגד עינינו. מי שהייתה עד לא מזמן שירות בוטיק, שנראה שמכוון אל HBO בשאיפות שלו, הופך אט-אט לגרסה של נטפליקס. זו גרסה מאוד יוקרתית: בכל זאת, אפל מצליחה למשוך אליה שמות גדולים - גארי אולדמן, ג'ניפר אניסטון, סת' רוגן, טום הולנד, הריסון פורד, ריס ווית'רספון וכעת גם אידריס אלבה. אבל משהו בברק, במקוריות וגם באומץ שהיה שם, נראה שהולך לאיבוד בתקופה האחרונה לטובת בחירות בינוניות שעטופות בכוכבים.