זה נראה מושלם. היו את כל הפרפרים בבטן, זו הייתה ממש אהבה ממבט ראשון. כשראינו את הטריילר ל"חיות דייטים", ריאליטי הרווקים במסכות החדש של נטפליקס, היה נדמה כי ענקית הסטרימינג סוף סוף פיצחה את השיטה. היא לקחה את הטוב מכל העולמות: את המסכות המשוגעות והיפיפיות של "הזמר במסכה", את פורמט ריאליטי הדייטינג שקשה לפספס איתו, את העריכה הקצבית, הפרקים הקצרים באורך עשרים דקות והקריינות המצחיקה אה-לה שי אביבי ב"בואו לאכול איתי". תגידו, יש יותר טוב מזה? אם היה צריך לבנות את הגילטי פלז'ר המושלם – הוא היה נראה ככה, בוודאות. יש בו את כל המרכיבים הנכונים.
הו, מה מרה הייתה האכזבה.
פורמט הסדרה עובד כך: במרכז כל פרק עומדים רווק או רווקה שמוסתרים במסכה משוגעת. להם מצוותים שלושה שידוכים פוטנציאליים מהמין השני, גם הם שלושתם מוסתרים מאחורי מסכות מרשימות. המתמודד של הפרק יוצא לשלושה דייטים בבית קפה עם שלושת השידוכים הפוטנציאליים. בשלב הזה הוא צריך לבחור בחורה אחת מתוך השלוש שלא תמשיך את התהליך, ועם השתיים האחרות הוא מקיים דייט נוסף, הפעם יצירתי יותר (בין השאר: זריקת גרזנים, ביקור בפארק שעשועים, מסאז' רגליים וסיור בגן חיות). לבסוף על הרווק לבחור את אחת הבנות. לאחר הבחירה מתרחשת החשיפה של פרצופיהם האמיתיים של המתמודדים שמתחת למסכות. הזוג נפגש, מתנשק, והולך יד ביד אל עבר השקיעה. הסוף.
כמות המידע שנכנסת בפרק אחד של עשרים דקות בנטפליקס היא מטורפת; אם התכנית הייתה מיובאת לישראל, כנראה שכמות המידע הזו הייתה מתפרשׂת על שלושה פרקים של שעה בפריים טיים. נכון, הארכה מוגזמת אינה טובה, והשאיפה לקצר היא, בבסיסה, חיובית. אבל הפעם זה פשוט לא עובד. אלו עשרים דקות שמפוצצות במידע: תעודות הזהות של המתמודדים, הדייטים, הטסטות, החשיפות של הפרצופים, הקריינות והאיחוד המרגש של הזוג הנבחר בסוף הפרק לא משאירים מרווח נשימה, או שנייה לעצור ולהצליח להכיר באמת את המתמודדים ולהצליח לחבב אותם. זה לא מוגזם. זה אוטלרה מוגזם.
גם הליהוקים, בניגוד למה שהתרגלנו אליו מנטפליקס, פשוט לא עובדים. בהפקה יכלו ללכת על שתי אופציות: פריק שואו של אנשים הזויים שלא מוצאים אהבה כי הם פשוט מוזרים מדי, שיתחברו עם אווירת המסכות המשוגעות, או לחילופין - ליהוק של אנשים הגונים, חכמים ומוצלחים שלא התמזל מזלם למצוא את החצי השני שלהם, ושבהם יהיה קל להתאהב. הליהוקים שנבחרו הם לא פה ולא שם. לא מספיק מקסימים ושובי לב כדי שנזדהה איתם, ולא מספיק הזויים כדי שנצחק עליהם. הם קצת שוביניסטיים, קצת מחפצנים, הרבה רגילים. חלקם יפים, אבל במשך תשעים אחוזים מהזמן אנחנו בכלל לא רואים אותם, והרי בתכנית של אופי עסקינן.
וזה לא שנטפליקס לא יודעת לעשות ריאליטי דייטינג מוצלח. מספיק לראות את "חם, לוהט, רותח!", שאמנם עלתה בתקופת הקורונה, אבל התפוצצה לגמרי גם בזכות עצמה (וליהוקיה המעולים) ואף המשיכה לעונה שנייה. "אהבה על הספקטרום", שלא נשארה רק גימיקית אלא הצליחה להיות גם רגישה ונוגעת ללב, ו"דייטים" (Dating Around) שעשתה דבר דומה מאוד - הפגישה אדם עם משודכים פוטנציאליים - אך הצליחה להכיר לצופים את המתמודדים למרות שפרקיה קצרים. גם "האהבה היא עיוורת", שעובדת על קונספט דומה מאוד לזה של "חיות דייטים", שמתרכז באישיות של אדם ולא במראה שלו - מהנה ועושה את העבודה, בניגוד ל"הזמר במסכה" הגרסה המעפנה. אפילו בתחום הרכש, בנטפליקס משודרת "Are you the one" המצוינת (שזמינה לצפייה גם בישראל אם השפה המוגדרת שלכם היא אנגלית), שמפגישה בין עשרים רווקים ורווקות שצריכים למצוא את ההתאמה המושלמת שלהם. בקיצור: הם יודעים מה הם עושים. אז איך הם הצליחו לפשל כל כך בגדול?
כנראה שאין דבר כזה "נוסחה מנצחת", גם אם אתה ממש טוב במה שאתה עושה. "חיות דייטים" לא הביאה לשולחן שום דבר שלא ראינו קודם, ולא יצאה מאזור הנוחות שלה אף לא לרגע אחד. חבורה של מתמודדים סטרייטים וממוצעים שמנסים להכיר בלי לראות את האדם השני? זה בסדר. זה לא יותר מזה. הקריינות משעשעת, חשיפות הפרצופים נחמדות לעתים והמסכות אכן מרהיבות ביופיין - אבל זה לא מספיק. כי בסדרה הזו חסר דבר אחד משמעותי, והוא נשמה.
נכון, יש שם עורכים שיודעים לערוך, וצלמים שיודעים לצלם, ומראיינים שיודעים להוציא את המשפטים הנכונים. טכנית הכל מבוצע אחלה. אבל רמה ביצועית גבוהה זה לא מספיק; צריך גם נפש. בריאליטי שידוכים טוב באמת הבמאי צריך לרצות בכל ליבו לעזור לאותם רווקים תועים, ולהאמין בכנות שהוא יעזור להם להכיר את שאהבה נפשם. זו הדרך היחידה לייצר טלוויזיה איכותית (גם אם לא משתמשים במושג הזה בדרך כלל בתכניות מהסוג הזה). זו הדרך היחידה לעשות יצירה כנה. ב"חיות דייטים" לא נראה, אף לא לרגע, שיש מי שמאמין כי השידוכים האלה יחזיקו מעמד עשר שניות אחרי שהמצלמות יכבו.
אנחנו לא רגילים לחשוב על גילטי פלז'ר היכרויות מעפן בתור סוגה עילית, אבל מה לעשות שטלוויזיה היא כבר מזמן סוג של אומנות. ואומנות אמיתית אמורה לעורר בנו משהו, טלוויזיה טובה צריכה לרגש. ואפשר לעשות את זה גם בריאליטי דייטים. אבל "חיות דייטים" לא מרגשת, ולא מצחיקה ולא מזעזעת. אין בה כלום.