משהו לא טוב קורה עם פיט דיווידסון. בקיץ נכנס הקומיקאי יוצא "סאטרדיי נייט לייב" לגמילה בפעם המי יודע כמה, ובשבועות האחרונים הוא ביטל שורת הופעות תוך שמועות על התמוטטות עצבים בצילומי סרט חדש בהשתתפותו. לא הזמן האידיאלי מבחינה תדמיתית להשיק בו את "טורבו פונזרלי" ("Turbo Fonzarelli") - מופע הסטנדאפ השני שלו בנטפליקס - אבל בשלב זה כבר ברור שהתדמית הרעועה היא חלק בלתי נפרד מההצלחה המסחרית שלו. חבל שאי אפשר למתוח קו דומה בינה לבין רמת הבדיחות.
אז מה זה "טורבו פונזרלי"? ברמה המילולית לא ניתן איזשהו הסבר לצופים - ובכנות, גם אין איזשהו הסבר ראוי ברמת המופע עצמו. דיווידסון, ששם דווקא נראה מאוזן חלקית, נותן את החומרים הקבועים על סמים ויחסיו עם אמא שלו, ומתבל אותם באמצעות בדיחות על סטוקרית שאיבד בשנה החולפת (קטע ארוך מדי עם כמה הבלחות נחמדות) ועל ספקות העבר בנוגע לנטייה המינית של עצמו (הוא היה ממש בקטע של לאונרדו דיקפריו). יש אפילו בדיחה על הילדים חולי הסרטן של עמותת "משאלת לב", אבל ריקי ג'רווייס עשה את זה טוב ובוטה בהרבה במופע האחרון שלו.
בתור אומן כל כך חשוף ופגיע, היצירה של דיווידסון הולכת יד ביד עם מה שעובר עליו בזמן אמת. כשהוא בתקופה טובה מקבלים, נניח, את "באפקיס" הנהדרת. כשהוא הולך לאיבוד יש את "טורבו פונזרלי" - שיותר מעורר דאגה מאשר מצחיק. המופע בן השעה אף מצולם אך ורק בשחור לבן, כיאה לאיש עם נטייה להיות נודניק. חסידיו של בן ה-30 המוכשר מן הסתם יעדיפו לשמוע שוב ושוב את אותן בדיחות מוכרות מאשר שיבוא לבמה עם חומרים חדשים ומבשרי רעות (ביותר ממובן אחד), אבל גם לצופים יש אינטרס שצריך להתחשב בו. ואם זה המצב כרגע, אולי עדיף שאנשיו של דיווידסון יתמקדו בעיקר בבריאותו.