קל לזהות סדרות שצולמו לפני 7 באוקטובר, כי הן לרוב יגיעו בליווי שקופית בנושא (או סתם יבחרו להאדיר דווקא את 8200). קל גם לזהות את אלה שצולמו אחרי פרוץ המלחמה, כי הן כמעט תמיד יתייחסו אליה באיזושהי צורה. אבל העונה השישית של "היהודים באים", תוכנית המערכונים ולפעמים הסאטירה של כאן 11, היא מקרה יוצא דופן: שבוע הצילומים האחרון שלה אמור היה להיפתח למחרת הטבח והמחדל. כשהיא התאפסה וחזרה להפקה כמה חודשים אחר כך, נדרשה לה חתיכת השלמה.
עוד לפני התוספות ההן, "היהודים באים" צילמה ספיישל יום עצמאות שפתח אמש את עונתה החדשה. יש בו עלילה כמעט ליניארית, שסובבת כולה סביב הכרזת העצמאות והאירועים שהובילו אליה. הדמויות הן כאלה שכבר מוכרות היטב, וכך גם הבדיחות: בן-גוריון (עידו מוסרי) נמוך, משה שרת (מוני מושונוב) נראה כמו צ'פלין, גולדה (יעל שרוני) אלימה. אז הפעם הוסיפו את אליעזר קפלן (מעיין בלום) צועק "בושה" - אבל המכלול של הספיישל לא היה ספיישלי בכלל. כבר תקופה ש"היהודים באים" רצה על אדים, בלשון המעטה, ולכן טוב היה לשמוע שיוצרי הסדרה מרגישים אף הם את המיצוי ושוקלים לסיים את דרכה.
במשך כמעט חצי שעה, בספיישל העצמאות של "היהודים באים" בקושי הייתה בדיחה ראויה אחת - ואם, אז זו כנראה ה"אתה יודע מה קוראים כשמחכים יותר מדי עם האבוקדו? שואה" של גולדה. אם עוד יש מישהו שרואה בתכנים הללו סאטירה, אפילו הוא כנראה מבין שהיא הייתה מתאימה בשנים מעט יותר שפויות, לא אחרי שהמדינה עברה אתחול מוחלט שאין לו שום זכר כאן. גם היעדר מרכיב נבואי כלשהו לא מסייע לכתיבה (מערכון על סיוע אמריקאי מסתכם בבדיחות על המבורגר), שהבעיה העיקרית שלה הייתה ונותרה היעדר הצחוק, כמובן.
המזל הוא שלקראת עליית העונה, בתאגיד שלחו לצפיית המבקרים את שלושת הפרקים הראשונים שלה - כלומר לא רק ספיישל העצמאות, אלא גם שני הפרקים ה"רגילים" הבאים, שישודרו מדי שבוע החל משבת הקרובה. שם, עם נוכחות לא קטנה למערכונים שבבירור נכתבו לאחר 7 באוקטובר, המשוואה לחלוטין משתנה. מונולוג מנחם של משה רבנו (שמתנצל שכינה אותנו "עם של קקות"), או ההקבלה בין שמשון הגיבור לתצפיתניות, מאזנים בשכל בין הקומי לטרגי ויוצרים סאטירה נפלאה. יחד עם המערכונים השגרתיים לגמרי, על נושאים די מודרניים כמו נתן אשל, חיסול מבחוח ו"אבא גנוב", הם מתאגדים לכדי חוויית צפייה מומלצת נורא. תמיד מוזר לכתוב על פער שכולל תכנים שטרם זמינים לקהל הרחב, אבל כאן זה הכרחי יותר מאי פעם.
וכנראה שהפער הזה לא קורה סתם: ככל שהולכים אחורה יותר בספר ההיסטוריה היהודי, ככה מגיעים לאזורים ש"היהודים באים" כבר חרשה מקצה לקצה ולכן תתקשה להצחיק איתם. המלחמה ששולבה בדקה ה-90 היא בגדר הזרמת חמצן מתגמלת, אם כי לא כזו שאמורה להחזיק לאורך זמן. כך גם המהפכה והמחאה שניכרות ברבים מהמערכונים החדשים, בעיקר כשבן-גוריון מדבר באותו ספיישל עצמאות על ההחלטה לוותר על חוקה.
"נמשיך להתווכח, אבל אחרי שתהיה לנו מדינה", הוא מסביר שם, ואומר ש"היהודים, מהם אני מפחד" כי "הם מתעסקים יותר מדי בדת ובגזע ופחות מדי במין". אלה מסרים מנוסחים היטב אך חלולים להחריד - עוד מחיר ש"היהודים באים" נאלצת לשלם, כשהיא מתייחסת לנושא שתוכניות אחרות כבר טחנו עד דק בזמן אמת. אפילו ההחלטה שהכרזת העצמאות תישמע על רקע שיאי ההיסטוריה הישראלית, כולל זו של אחרי 7 באוקטובר, לא באמת מתעלה מעבר לגבהי הגימיק. "להקים מדינה נצליח", מודיע בן-גוריון-מוסרי, "לשרוד? שאלה קשה". זה תקף למדינה כמו תמיד, אבל כעת גם ל"היהודים באים" עצמה.