כולכם יודעים מי זאת ג'ודי גריר, אבל איש מכם לא מכיר אותה. כבר 20 שנה שגריר היא בכירת ידועני "ההוא מהזה", שחקנים שמופיעים בכל מקום ולא מותירים חותם אצל אף אחד. רשימת הקרדיטים שלה עולה על גדותיה, לרוב בתפקיד האחות או החברה של הגיבורה, ואף טקס פרסים אמיתי לא טורח להתייחס אליה - הדבר הכי קרוב שהיא קיבלה זה חידון ב-mako מלפני כמה שנים, שחגג את מיטב התפקידים הנשכחים שלה. גריר, בהחלטה בריאה ומעוררת השראה, עשתה ריקליימינג למשבצת שנתקעה עליה: בעשור שעבר היא פרסמה ספר זכרונות, העניקה לו את השם "אני לא יודע מאיפה את מוכרת לי: חיי כשחקנית משנה", ולפחות זכתה להערכה מיודעי דבר בשעה שהקריירה שלה עדיין לא ממריאה.
המודעות העצמית הזאת היא הלחם והחמאה של "ריבוט" ("Reboot", ובעברית "אתחול מחדש"), סדרת הקומדיה החדשה והמרפררת-לעצמה של שירות הסטרימינג הולו, שזמינה מעתה גם בדיסני+. גריר מגלמת בה גרסה מסוימת של עצמה, וסיפור המסגרת הוא כזה: האנה, כותבת מילניאלית פוליטיקלי קורקט (רייצ'ל בלום, "האקסית המטורפת"), מגיעה למשרדי הולו עם הצעה להחיות את הסיטקום המשפחתי הנשכח "Step Right Up". כבר שנים שנוסטלגיה היא הסחורה הכי חמה במלחמות הסטרימינג, ולכן יוצאים שם למסע ליהוקים קצר ולא מאתגר במיוחד. כל כוכבי הסדרה המקורית נעים על הספקטרום ה-Has-Been-י, והדבר היחיד שנדרש מהם הוא לא להתמכר שוב לסמים ולפנות את היומן הריק גם ככה.
"Step Right Up", שקטעים בדיוניים מתוכה משובצים לאורך "ריבוט", הייתה קומדיה על משפחה חורגת שלא ממש הזניקה את הקריירות של הכוכבים שלה. ריד (קיגן מייקל-קי, "קי ופיל") לא קיבל שום תפקיד רציני בעקבותיה, קליי (ג'וני נוקסוויל, "ג'קאס") הצליח בדרך נס לא למות בשנים שחלפו מאז, זאק (קאלום וורת'י, "חוליגן אמריקאי") עדיין רץ על טיקט הצ'יילד סטאר למרות שהוא בן 24, וברי (גריר) הסתדרה בחיים רק בגלל שנישאה לדוכס במדינה הנורדית המומצאת פיורדסטאד. וגם זה כבר לא רלוונטי, כי היא התגרשה - והדברים שהיא הורשתה לקחת איתה היו חייבים להיכנס לתוך קומקום אחד, כך לפי החוקים המקומיים במדינה.
כוכבי הסיטקום מגיעים לריבוט עם נכונות לחזור לכותרות, ומתלהבים כשהם מגלים שהאנה מתכננת גרסה בוגרת יותר לסדרה, אפילו קצת אפלה. אבל בהולו כמו בהולו, חשוב לפנות לקהל הרחב, ולשם כך מגייסים שם את גורדון גלמן (פול רייזר, "משתגעים מאהבה"), היוצר המקורי והעתיק של "Step Right Up". טוויסט בסיום הפרק הראשון - דלגו לפסקה הבאה אם עוד לא צפיתם ב"ריבוט", אל תהרסו לעצמכם את ההפתעה - חושף שגורדון הוא למעשה אביה המנוכר של האנה, ומי שביסס את הסיטקום שלו על חייו האישיים עם משפחתו השנייה, תוך התעלמות מבתו הגדולה שכעת מנסה לסגור מעגל בגרסה משלה. עכשיו לכו תרימו מכל זה סדרה.
הטוויסט הנ"ל - ואחרים שמצטרפים אליו בהמשך, כמו החשיפה הרומנטית בסיום הפרק השלישי של הסדרה - הם ההוכחה הראשונה לבגרות של "ריבוט", קומדיה שמכירה את נבכי הז'אנר שלה. תוסיפו לזה את הנכונות של הולו לצחוק על עצמה ועל התאגיד שמחזיק בה, ואת האפשרות להציג תכנים שפונים לקהל מבוגר מזה של הסיטקום הממוצע (יש כאן פטמות, זקפות והרבה מאוד "פאק"), ותקבלו סדרה שהתפתחה בהתאם לאנשים שצופים בה. כל הפרטים בה, מהליהוק ועד התסריט, מלאים ברפרנסים תרבותיים ותבונה, עד לרמת היוצר שעומד מאחוריה: סטיבן לויתן, האיש שהביא לעולם את "משפחה מודרנית", קלאסיקה מודרנית של סיטקום המיועד לכל המשפחה.
מאחר ש"משפחה מודרנית" הלכה והמאיסה עליה חובבי קומדיה רבים עם השנים, חשוב להבהיר - "ריבוט" אינה הממשיכה הרוחנית שלה, אלא "מה היה קורה אם יוצר 'משפחה מודרנית' היה חוזר לזירת הפשע, ומביא ממנה קומדיה בוגרת, מעוררת מחשבה ואפילו קצת נועזת". אם להמשיך רוחנית סדרה כלשהי, עדיף כבר להיתלות באילנות גבוהים ולדבר על "רוק 30": דמותה של האנה היא על סף החיקוי של ליז למון, חיצוניות ופנימית, והדינמיקה בינה לבין גורדון מבטיחה פערים מהסוג של למון וג'ק דונגי. לכל אלה תוסיפו את היכולת ליצור סדרה-בתוך-סדרה באופן אמין ומשעשע, בדיחות על תרבות הפופ שלא דופקות חשבון למעסיקים, ובעיקר התעסקות באחורי הקלעים של עולם הטלוויזיה דרך משקפיים של אישה צינית ולא מאוד מינית.
אם "ריבוט" לא הייתה מצחיקה ומפתיעה, ניתן היה להאשים אותה בהעתקה לא ראויה. אבל הסיטקומים שאליהם היא מרפררת הם בגדר בסיס שממנו היא ממריאה הכי גבוה שאפשר, הרבה בזכות הופעות משחק מצוינות - של שחקנים שיודעים דבר או שניים על רגעי השיא והשפל של תהילה - ותסריט שנון ומצחיק בקול רם (דבר לא מובן מאליו בעידן הנוכחי של הקומדיה). רגע אחד הולו מנחיתים על הסט את סגנית הנשיא לענייני קומדיה, אישה "חדשה להומור" שלא מבינה שום בדיחה, ורגע אחר כך מצרפים לקאסט משפיענית נטולת יכולות שבדיוק כיכבה ב"פאק באדי מאונטיין", מותג ריאליטי מומצא.
אז נכון, מי שרוצה לצחוק מ"ריבוט" צריך לעשות שיעורי בית רציניים, אחרת בדיחות כמו "שיקגו הופ: מיאמי" יעברו לו מעל הראש, אבל רוב הסיכויים שהם יוכיחו את עצמם. בזמן ש"בלאדי מורי" הישראלית ניסתה לצחוק על קומדיות רומנטיות ונפלה בכל קלישאה, "ריבוט" יודעת לנסח ביקורת חדה על הז'אנר שעליו היא נשענת, וסוללת את דרכה למקום של כבוד ברשימות סיכומי השנה. אם זו התוצאה של גל ריבוטים המעייף והמאכזב שהשתלט בשנים האחרונות על המסך, הסבלנות של כולנו יותר מהשתלמה.