למרות התאוששות מסוימת מאז ימי הקיץ, מצבה של נטפליקס עדיין לא אידיאלי כמו בימי המגפה וטרום התחרות מול שירותי הסטרימינג האחרים. אבל דווקא עכשיו, כשאנשים ניגשים לקטלוג שלה בסקפטיות מסוימת - וגם לא פוסלים ביטול (אפילו זמני) של המנוי - עולה אצלה סדרה שכל הקונספט שלה הוא התגרות: סיטקום-מקום-עבודה על הסניף האחרון בהחלט של בלוקבסטר, רשת ספריות הווידאו שנטפליקס היא בין האחראיות העיקריות לקריסתה.
שנים אחרי שאנשי בלוקבסטר ויתרו על ההזדמנות לרכוש את נטפליקס ב-50 מיליון דולר, ואז הפסידו לה, כל התחרותיות והנקמנות הזאת נארזת בעטיפה מתקתקה של סיטקום פיל-גוד. "בלוקבסטר" ("Blockbuster"), שעלתה שם בסוף השבוע האחרון, מגיע מבית היוצר של ונסה ראמוס - לשעבר כותבת ב"ברוקלין תשע-תשע" ו"סופרסטור", שתי קומדיות אהובות שהן גם ההשראות הברורות ביותר לסדרה החדשה. אבל אין כמו קארמה: דווקא הסדרה שאמורה לחגוג את העליונות של נטפליקס מחדדת את הנחיתות שלה.
על הנייר, "בלוקבסטר" מציגה קונספט מנצח - עובדי בלוקבסטר האחרונים בעולם, המבוססים על אלה שעובדים כיום בסניף האמיתי באורגון שבארה"ב. היא גם מודעת לעצמה, ולא מחכה דקה לפני שהיא משלבת בתסריט בדיחה ראשונה על לקוח שנטש את בלוקבסטר לטובת נטפליקס המתחרה. השחקנים הם סיבה נוספת לאופטימיות, בעיקר עבור חובבי ז'אנר הפיל-גוד: רנדל פארק מ"חמוץ מתוק", מליסה פומרו מ"ברוקלין תשע-תשע", ג'יי בי סמוב מ"תרגיע" ועוד כמה פרצופים שאולי תזהו מאיפשהו. ואז, בדיוק ברגע שבו הבדיחות אמורות להתחיל, לא קורה כלום. כל כך הרבה בדיחות, גימיקים ורפרנסים ממלאים את התסריט של "בלוקבסטר", אבל אין שם דבר אחד שיגרום לכם לצחוק, או לכל הפחות יעורר בכם חיוך.
לא מפתיע לגלות שבהתחלה, "בלוקבסטר" הוצגה דווקא בפני רשת NBC האמריקאית. היא נכתבה באותה נוסחה של כל הסיטקומים מתחילת המילניום, ולמעט הברקות מזדמנות כמו "אבוט אלמנטרי", יש המון תוכן מיושן ומיותר ברשתות הברודקאסט הגדולות. אבל אפילו ב-NBC ויתרו עליה - ובצדק: "בלוקבסטר" לא סתם מיושנת, אלא מצחינה ועבשה יותר מרשת ספריות הווידאו שהיא מבוססת עליה. קשה עד בלתי אפשרי למצוא משהו טוב להגיד אחרי הצפייה בה; אולי על הנוסטלגיה שהיא מעוררת, ועיצוב סניף בלוקבסטר אמין שממש אפשר להריח דרך המסך. חוץ מזה מדובר באוסף מייאש של דמויות ממוחזרות ובדיחות חלולות, כזה שאפילו נטפליקס כבר לא אמורה להעלות לספרייה שלה, אלא אם מדובר בשיתוף פעולה ראשון עם הערוץ הקהילתי. כנראה שעדיין אי אפשר להרים שיר הלל מרחיב לב לעסקים קטנים כשאבא ואמא של הפרויקט הם ההפך הגמור מזה, ומקבלים את המשכורת שלהם מנטפליקס.