המונח אירוע טלוויזיוני, על אף שמשומש לעייפה בפרומואים, כבר כמעט ולא מתרחש במציאות בעידן הסטרימינג. מאז שיש בידינו יותר אפשרויות בחירה מתמיד, הרגעים שבהם כולם נדבקים למסך מצטמצמים לאירועי ספורט, גמר של ריאלטי ואירוויזיון. סדרות שפעם צפינו בהן כקולקטיב, בלייב, בבית, רק כדי שלא יספיילרו לנו למחרת במשרד - כבר פחות ופחות קיימות. ריבוי הערוצים, האפשרות לצפות אונליין, ובאופן כללי שירותי סטרימינג דוגמת נטפליקס, שמשחררים עונות שלמות בהינף קליק - הרסו את סוג החוויה הפרהיסטורית הזו.
אבל שומר ראש, סדרת המתח המדוברת של ה-BBC הצליחה, להפוך לאירוע טלוויזיוני של ממש. 10.4 מיליון בריטים צפו בפרק הסיום בשידור חי(!), מה שהפך אותה לסדרת הדרמה הכי נצפית של ה-BBC מאז עידן ריבוי הערוצים. הישג זה הוביל לרכישת זכויות השידור לששת פרקי הסדרה מחוץ לממלכה על ידי נטפליקס, שמקווה לשחזר את ההתלהבות הבריטית בארצות הברית, על אף שהם מוותרים על אלמנט ההמתנה בין פרק לפרק כי, אתם יודעים, נטפליקס.
שומר הראש המדובר הוא דיוויד באד (ריצ'רד מאדן, שמוכר לכם כרוב סטארק ממשחקי הכס), שוטר שסוחב על גבו הפרעה פוסט-טראומטית משירותו כחייל, סוג של הכלאה בין ג'ק באוור לטראוויס ביקל. הפוסט טראומה לא מונעת ממנו (ואולי אף עוזרת לו) לעצור פיגוע רב נפגעים ברכבת, אירוע שמזניק את הסדרה ומקפיץ אותו לתפקיד בכיר מפתיע - להיות שומר הראש הצמוד של מזכירת הפנים של הממלכה המאוחדת, כלומר שרת הפנים. הבעיה היא שאותה שרה מעוררת מחלוקת, ג'ולייט מונטאג' (קיילי הוז), נמצאת בעיצומו של מהלך חקיקה שיעניק לממשלה את הזכות לנקוט באמצעים נרחבים כדי לצמצם פעולות טרור, כולל חדירה לפרטיות האזרחים, וגם תמכה בעבר במעורבות הבריטית באפגניסטן. עבור באד, היא מייצגת כל מה שהוא שונא בפוליטיקה. המתח בין שני הניצים - חייל נאמן וממורמר ופוליטיקאית צינית ונחושה - ובעיקר תצוגת משחק מרשימה מצד שני הכוכבים מהווים נקודת אור מרכזית בשומר ראש.
למעשה, המילה מתח מתארת את רוב הסיבות לכך שהבריטים נדבקו לטלוויזיה בכל ראשון בערב, במשך חמשת השבועות הרצופים בה שודרה. חוץ מזה, אין שם יותר מדי. ובכל זאת, רכבת המתח המסועפת של שומר ראש מתחילה לדהור כבר בדקות הראשונות לסדרה, ומאטה רק לרגעים מעטים (במיוחד ברגעי הקשקשת הפוליטית), גם אם היא קצת יורדת מהפסים ברגעים מסוימים.
אקדחים שלופים, חגורות נפץ, צלפים, בגידות, תככים וקונספירציות נזרקים לכל עבר, ובכל פרק יהיה לפחות רגע אחד שנועד להשאיר את הצופים פעורי פה. יש הרבה טוויסטים ולא כולם עובדים, אבל הם מצליחים להחזיק את הסדרה. למזלם, הבימוי המדויק והאפקטיבי של רגעי המתח הופך את החוויה למוחשית במיוחד ומשאיר סיקוונסים ארוכים וזכירים במיוחד.
הבעיה היא שאין הרבה עומק או משמעות מאחורי כל אקדח שמופיע במערכה הראשונה (ויורה בהפתעה כבר בשניה). על אף ששומר ראש נוגעת בנושאים חמים - טרור, זכויות אזרח, נזקי מלחמה, מיאוס מפוליטיקאים ועוד - אף נושא לא זוכה לטיפול ממשי. כולם משמשים כמנוע עלילתי סביר שנועד להחזיק אתכם ערים עד הסצינה המותחת הבאה שתדחוף אתכם לקצה המושב.
הפורמט היעיל הזה, טביעת אצבעו של יוצר התכנית ג'ד מרקוריו (שיצר גם את הלהיט הבריטי Line of Duty), הופך את שומר ראש לחוויית צפייה מהפנטת, ולאו דווקא במובן החיובי. כן, תוך כדי אם בוהים במסך בתהייה על מה יקרה, אבל ספק אם אחרי שיגיע הטוויסט האחרון תחשבו שוב על דיוויד באד או ג'ולייט מונטאג'. כי שכל כך הרבה מתח נבנה, בין אם לאורך חמש שבועות ובין אם לאורך שש ורבע שעות של בינג', רק סיום גאוני במיוחד יכול לתת הרגשה של קתרזיס. שומר ראש אולי הצליחה ליצור אירוע, אבל לא אירוע זכיר באמת.
שומר ראש זמינה לצפיית בינג' בנטפליקס