כמה: הביקורת נכתבה אחרי צפייה בארבעה פרקים
איפה: yes דוקו
המלצת tvbee: לחובבי הז'אנר בלבד

לפני שתור הזהב הנוכחי של נטפליקס הציף את הטלוויזיה שלנו בעוד ועוד סדרות פשע אמיתי, ולפני שכולנו למדנו לדקלם את כל התנאים המקיימים ספק סביר ואת סדר ערכאות הערעור בחצי מהמדינות בארה"ב, פודקאסט אחד בן 12 פרקים כבש את העולם ושינה לעומק את היחס בין התרבות הפופולארית לבין מערכת הצדק: "סיריאל". מדובר בפודקאסט שיצא לפני כחמש שנים, כשרוב האנשים עוד לא ידעו מה זה הפורמט המינימליסטי הזה, בו שרה קוניג, היוצרת שלו, לקחה את סיפור הרשעתו המפוקפק של עדנאן סעיד ברצח חברתו לשעבר היי מין לי, ובטיפול דקדקני ומסור הפכה אותו למעשייה בלשית מרתקת וסבוכה שריתקה מיליונים.

היה פשע אמיתי לפני "סיריאל", אבל הוא התמקד לרוב בסיפורים ביזאריים וסנסציוניים, או בחשיפת עוולות ברורים של מערכת החוק. סיפור הרשעתו של עדנאן היה שגרתי יותר, פחות חד משמעי והטיפול בו התעמק בפרטים הכי מזעריים, בעיות בלוחות בזמנים, סתירות קטנות בעדויות וכשלים באיכון טלפונים סלולאריים. קוניג הזמינה את כולנו להפוך לחוקרים קטנים של הפרשייה, והפכה את הז'אנר התיעודי-משפטי לסוג חדש של סיפור בלשי. תיק הרצח של היי מין לי לא היה מועמד מושלם למהפך הזה, זה סיפור קטן ודל, רבים מהפרטים חסרים ואין בו מספיק חומר ליצירת פיתולים אפקטיביים בעלילה. פה הגיע לידי ביטוי הכשרון של קוניג יוצרת הפודקאסט, שלקחה אותנו ביד צעד צעד ולימדה אותנו למצוא מתח ועניין בפרטים הכי בנאליים למראה.

אותו תיק רצח, הרשעתו של התיכוניסט עדנאן סעיד ברצח חברתו לשעבר בפרברי בולטימור, עומד במוקד הסדרה התיעודית החדשה של HBO התיק נגד עדנאן סעיד. בארבעה פרקים בני כשעה, הסדרה ממחישה שוב עד כמה יצירתה הקודמת של שרה קוניג הייתה מבריקה ופורצת דרך, כי התיק עצמו רחוק מלהחזיק סדרת פשע אמיתי ראויה. הסדרה שכחה את כל הכללים שהעמיד הפודקאסט "סיריאל" וחזרה אחורה לעידן שלפני מהפכת הפשע האמיתי. בשביל ליצור חווית צפייה אפקטיבית וסוחפת, על היוצרים לחלק את פרטי המידע במשורה, ולטוות את הסיפור בצורה מדודה וחכמה, כך שכל פרט חדש מהווה פיתול משמעותי בעלילה. התיק נגד עדנאן סעיד לא עוסק בכלל במלאכת הטוויה, כל הפרטים הרלוונטיים מוטחים בפנינו, העדויות הסותרות נחשפות, התיק והבעייתיות שלו מוסברים בצורה פשוטה וישירה כשנותר רק לחכות ולראות אם הטענות יחזיקו בערעור.

למרות שבסופו של דבר "סיריאל" הוביל למסקנה כי מדובר בהרשעה לא צודקת, הסיפור הוצג תמיד בבחינה אובייקטיבית של הראיות, בשאילת שאלות - ולא בקביעת עובדות. בהתיק נגד עדנאן סעיד אין לבטים מיותרים, ברור שיוצרי הסדרה מאמינים בחפותו של סעיד ומתנגדים להרשעה, והם אפילו לא מנסים להסתיר את זה. אין ניסיון לעבור איתנו דרך כל פרטי הסיפור כדי שנגיע למסקנה בעצמנו (אולי כי היוצרים מניחים שהקשבנו כבר לפודקאסט), הנחת היסוד היא חפות חד משמעית ואנחנו רק מצופים לעקוב אחר הרדיפה אחרי הצדק. זה לא ממש "פשע אמיתי" אלא יותר "דוקו צדק", שעושה "פאסט פורוורד" על העלילה הבלשית ומתעסק באופן כמעט בלעדי בעוולות מערכת הצדק. מכיוון שהעלילה אינה בלשית אלא משפטית, אפילו פרוצדוראלית, העלילה מותחת רק אם אתה מסרב לפתוח גוגל ולבדוק מה קרה בערכאות הערעור השונות.

אולי היוצרים חשבו שכבר נמאס לנו לראות את אותם מהלכים ואותן חקירות שוב ושוב, שכבר הבנו את הפואנטה ואנחנו רוצים שיעבירו קדימה את החלקים המוכרים, אבל בכך הם מפספסים את מהות הסיפור הבלשי. תארו לכם ששרלוק הולמס בספר החמישי היה מדלג על שגרת החקירה המוכרת, על הרמזים המטעים והחשודים השגויים ובמקום זאת עובר מיד לפרוצדורות המעצר וההרשעה של הנבל. תבנית החקירה היא לא הבעיה של הסיפור הבלשי, היא מקור כוחו. פתרון הפאזל הוא מהות הז'אנר, התיק נגד עדנאן סעיד מציג לנו את הפאזל השלם ומבקש מאיתנו להתפעל מחוסר הצדק הניבט ממנו. אז בהחלט התפעלתי, גם התעצבנתי כנדרש, אבל מעל לכל השתעממתי. אם הסיפור סגור - למה מציגים לי אותו? 

התיק נגד עדנאן סעיד, צילום מסך (צילום: צילום מסך מתוך HBO)
התיק נגד עדנאן סעיד, צילום מסך | צילום: צילום מסך מתוך HBO

האיכון הסלולארי מדגים את הבעייתיות המובנית בסדרה. "סיריאל" הקדישה כמה וכמה פרקים למעקב וניתוח דקדקני של האיכון הסלולארי ולוחות הזמנים, התיק נגד עדנאן סעיד מציג הסתייגות טכנית של חברת הסלולר, שקובעת במשפט אחד שכל האיכון הטיפשי הזה פשוט לא רלוונטי. אנחנו קרובים יותר לאמת, אבל רחוקים יותר מסיפור טוב. העדות המרכזית נגד סעיד לא מנותחת לפרטי פרטים, אנחנו רק עוברים בזריזות על הסתירות המרכזיות ולומדים שהעד הספיק להסתבך מאז עם החוק אינספור פעמים (וכנראה הלשין את דרכו מחוץ לכלא).

הבעייתיות הזאת הופכת לבלתי נסלחת כשגם העיסוק המשפטי לא מגיע להכרעה במהלך הסדרה. HBO הזדרזו משום מה לשחרר את הסדרה לפני מיצוי כל הערכאות, וכך ההחלטה המרכזית שפורסמה לפני כחודשיים מוצגת רק ככתובית בסיום הסדרה, בלי פרטים או תגובות של המעורבים. לא ברור מדוע בחרו שלא לצלם עוד כמה חודשים ולהגיש לנו יצירה שלמה יותר, אבל תו הסיום הזה הופך את היצירה למתסכלת עוד יותר. בשביל זה חיכינו? בשביל לקרוא שורה מגוגל על מסך שחור? כפי שמתפארים היוצרים, אכן מובאות בפנינו ראיות חדשות ומשמעותיות, אבל הן טכניות ברובן ומוצגות בדרך שתעניין רק את מי שנקשר לסיפור קודם לכן. בסופו של דבר, הסדרה מתפקדת פחות כיצירה שלמה ויותר בתור השלמה למאזיני "סיריאל". ולמי שלא מכיר את הסיפור ונחשף אליו בפעם הראשונה – לכו להקשיב ל"סיריאל" במקום, אולי תדעו קצת פחות בסיום, אבל לפחות תיהנו מהדרך.