לצד 18 תחפושות - ועוד ג'וקר שהובטח בתחילת הערב ומהותו תתברר בהמשך - לעונה החדשה של "הזמר במסכה" שעלתה אתמול בקשת 12 יש גם רוח רפאים, זו של סטטיק ובן אל. "ההופעה הטלוויזיונית האחרונה" של הצמד צולמה לפני מספר חודשים בלי לדעת שהיא כזאת, וברור שאם הפאנל ישמור על הרכבו בעונה הבאה, יהיה בו רק את אחד מהם. זה למעשה השינוי המשמעותי היחיד בעונה החדשה: ההבנה שמה שהיה, ועדיין קורה, הוא לא מה שיהיה. בתחומים האחרים, כמו התחפושות וליהוקי הביזאר, הווליום מלכתחילה היה הכי גבוה שיש. "הזמר במסכה" הייתה ונותרה קרקס מענג לצפייה, זה פשוט לא קרקס נודד.
עונה שלישית, שלמרבה המזל נפתחה עם חשיפה כי אין זמן לבזבז, אומרת ש"הזמר" הספיקה לצבור קילומטראז' מסוים ולבנות מיתולוגיה פנימית משלה. זה בא לידי ביטוי בכל "דיס איז אמייזינג" של שחר חסון ו"זה לא" של צדי צרפתי, וזה גם בא לידי ביטוי עם נאמבר הפתיחה של שני הזוכים הקודמים, הגורילה והתרנגול - הראשון הוא אכן שי גבסו, והשני דווקא מתגלה בתור עידו-בידו רוזנבלום. ואם עידו (אדם שמעולם לא התבייש בחוסר היכולת שלו לשיר) נשמע טוב בזכות כמה מניפולציות ממוחשבות, סימן שאף טאלנט מחוץ לעולם הבמה קטן על מידותיה של העונה הזאת.
הראשונה לעלות לבמה היא העכבישה, שעם מנגנון מרשים לשליטה בכל הזרועות שלה ורמז באווירת "אינדיאנה ג'ונס" ו"שודדי הקאריביים" מחדדת עוד נקודה שנעשית חשובה יותר ויותר בכל עונה: הרמזים אולי מסקרנים ואולי מושקעים (השנה במיוחד), אבל הם מסך עשן מוחלט. אם פרטי המידע שהבנתם הסלילו אתכם לדמות מסוימת - סימן שמישהו רצה שתגיעו לשם. לכן העכבישה כבר מסתמנת בתור אחת התעלומות הגדולות של העונה, למרות שההימור של אופירה אסייג על אפרת גוש לא רע בכלל. סטטיק מהמר על מלי לוי, שזה קצת מתבקש מדי, ואם מתמקדים בקול בלבד הוא דווקא נשמע כמו זה של הדר מוכתר, אבל הגובה ולוח הזמנים לא ממש מסתדרים איתה. גם אדוה דדון היא הימור שאפשר להניח על השולחן. צדי מודיע ש"זה לא הגוף של שלומית אהרון", במה שהוא ככל הנראה האנדרסטייטמנט של השנה.
עוד אגוזים קשים לפיצוח: השבלול (כמה זמן עד ששחר הופך אותו לשבלוֹל?), זה שיש לו דניש קינמון על הגב ואוטו-טיון שמבטיח שלא מדובר בזמר. רמזי עולם הרכב מבלבלים את הפאנל עם הימורים מוזרים על דני קושמרו וגיא גיאור (ואפילו לוי יצחק), והשם של מאור זגורי הוא היחיד שעוד יכול להישמע כמו אופציה; החתול גורם לבן אל להמר שזה איציק זוהר, למרות שאין שום סיכוי שאופירה לא תזהה אותו בשנייה שבה הוא נכנס לאולפן, והיא מצדה דווקא הולכת על אורי גלר. שמיעה חוזרת של הנאמבר מגלה שמדובר במישהו בעל מנעד קולי רחב מאוד, מעין יובל סמו אם הגובה היה מסתדר, ואל תופתעו אם בקרוב גם השם של אלי פיניש יתחיל להיזרק; האננס לוקחת אותנו לאיזורי מיכל צפיר (לדעתי להקת מנגו אכן תזכה השנה לייצוג, אבל עם מירי נבו), אם כי כמה דקויות לאורך הביצוע יוצרות תחושה שמדובר באישה צעירה מאוד. אגם בוחבוט ולינוי אשרם, שמות שאף אחד לא העלה, הן לכל הפחות אפשרויות.
בגזרת ההימורים הקלים יותר יש שתי דוגמאות בולטות. צמר הגפן המתוק היא בבירור שרון חזיז, שם שאופירה מציפה אחרי שהימרה בכלל על חברתה הטובה ושכנתה לפילאטיס סיגל שחמון. אם לא היא, אז אולי באמת עינת ארליך על האווירה הנוסטלגית - וחד משמעית לא סנדי בר, שהקול שלה נשמע דומה אבל שום סיכוי שישימו לה ברמז את אקי אבני. האחרון שעלה לבמה, הצפרדע, כבר הפך את העבודה לפשוטה מאוד: עם רמז על אייקון תרבות שהצמיח דורות שלמים, ועם ההבנה שמשפחת צפיר מחויבת חוזית לשלוח לפחות מישהו אחד לעונה הזאת, מן הסתם מדובר בסבא טוביה. הקול מסתדר, המראה מסתדר, התנועות מסתדרות, הכל מסתדר עד שהכל לא.
אפילו אם היינו מפליגים למחוזות מוני מושונוב - שום דבר בביצוע של הצפרדע לא רמז שיורם ארבל יהיה זה שייצא מתוכו. זה כמובן משמח מאוד, הן מבחינת הריגוש הטלוויזיוני והן מבחינת מתן הבמה הלא מובנת מאליה בריאליטי לאדם בן 80 (שחסרונו מורגש בשידורי המונדיאל האחרון), אבל זה גם מטריד: ההימור הבטוח היחיד של הערב הוא זה שבכלל לא התממש בסוף. "הזמר" היא כבר לא סתם שעשועון מוזיקלי, אלא משחק מוחות. אין שום סיכוי שמתחת ליורם ארבל בכל זאת מסתתר טוביה צפיר, נכון?