כמה עיסוק עצמי זה יותר מדי עיסוק עצמי? אל תבנו על קבלת תשובה סבירה מפיט דיווידסון. הקומיקאי עם רשימת האקסיות הכי נחשקת בניו יורק הקדיש את מרבית הקדנציה שלו ב"סאטרדיי נייט לייב" למונולוגים אישיים ומערכונים שמבוססים על דמותו, והתפוצץ גם ב"המלך של סטטן איילנד", סרטו הסמי-אוטוביוגרפי שבו גילם גרסה בדיונית של עצמו. ב"באפקיס" ("Bupkis"), סדרת הקומדיה שלו מבית פיקוק (שזמינה מעתה גם ב-yes וב-HOT), כבר נרשמת עליית מדרגה: פיט דיווידסון ממש מגלם את פיט דיווידסון, ואפילו מכניס לתסריט כמות גבוהה מאוד של תכנים מחייו. כן, כולל השמועות על מה שהולך לו במכנסיים.
השם "באפקיס" הוא הגייה אמריקאית של "בובקעס" מיידיש - שטויות, כלום ושום דבר, גורנישט. לדיווידסון אכן יש כמה שורשים יהודיים, וכאן לא נגמרות ההקבלות בינו לבין לארי דיוויד: כמו "תרגיע", "לואי" וכל עשרות הקומדיות האוטוביוגרפיות ששטפו את המסך בשנים האחרונות, גם "באפקיס" היא אגו טריפ אחד גדול. פיט דיווידסון של "באפקיס" הוא אישיות תזזיתית וחסרת אחריות בדומה לדיווידסון של החיים האמיתיים, ובמקום התבוננות פנימה יש בה בעיקר הומור אינפנטילי. לא צריך לחכות הרבה לפני שהסדרה מפגישה בין דיווידסון ואמא שלו בעודו מבצע עינוג עצמי. אבל בהתאם לסגנון הקומי של האיש שמעולם לא היסס לרדת על עצמו בפומבי, יש בה כנות מעוררת הערכה ורגעים מרגשים עוד יותר משהם מצחיקים.
למעט היעדרותה הבולטת (והנסלחת) של קים קרדשיאן, אולי האקסית הכי בולטת של דיווידסון - למרות שיש התייחסות קטנה לקניה ווסט, נראה אם תזהו - "באפקיס" מסמנת וי על כל התחנות המשמעותיות בחיים שלו. סטטן איילנד היא אותה סטטן איילנד, אבא שלו הוא כבאי שאיבד את חייו באסון התאומים, ואמא שלו באמת ממשיכה לגור איתו כשהוא חי במרתף. אפשר לקרוא לזה "סינקדוכה, סטטן איילנד", בעיקר בגלל שאפילו החלקים המתוסרטים משתלבים בחיים האמיתיים: למשל צ'ייס סוי וונדרס, מי שעד לאחרונה הייתה בת הזוג של דיווידסון, ומגלמת תפקיד דומה גם פה.
למרות התדמית של דיווידסון, בשום שלב לא נראה ש"באפקיס" לוקה בעצלנות. יחד עם היוצרים השותפים ג'ודה מילר ודייב סיירוס (שחוזרים לשתף איתו פעולה אחרי "המלך של סטטן איילנד"), דיווידסון רוקח שמונה פרקים מצחיקים, פרועים וערוכים היטב המרכיבים מלאכת מחשבת טלוויזיונית. זו לא "עוד חפירה שלו במוגלות של עצמו", אלא הסדרה האוטוביוגרפיות שיכולה ואמורה לשים סוף לכל היצירות האוטוביוגרפיות האחרות שלו. קשה לא לאהוב את דיווידסון אחרי צפייה בסדרה, בדיוק כמו שקשה להגיד לו לא כשהוא מציע לך להשתתף בה: מסטיב בושמי ועד אל גור, ממאשין גאן קלי עד ג'ון סטיוארט, כמעט בכל סצינה אפשר לאתר הופעת אורח מפתיעה. אבל גולת הכותרת היא שני השחקנים שדיווידסון גייס לתפקידים הראשיים, אגדות פשע טלוויזיוני וקולנועי - אידי פאלקו בתור האמא, וג'ו פשי (שחזר במיוחד מפנסיה) בתור הסבא. שם, כשפאלקו האדירה צועקת "מריסה טומיי גילמה אותי בסרט!", "באפקיס" מגיעה לשיאי צחוק ומטא.
מעבר להיותה מכתב אהבה ברור ונוגע ללב לאמא איימי דיווידסון - אישה שעברה לא מעט, ובאדיבות אורחות חייו של בנה ממשיכה לעבור - הרגש של "באפקיס" ניכר גם ברגעים אחרים. בין אם מדובר בפרק פלאשבק על הימים שאחרי אסון התאומים או בשיחה אקטואלית על התמכרות עם ג'ון מולייני, שכבר לא ברור אם בכלל הייתה חלק מהתסריט. זה כמובן לא אומר שמישהו כאן החליט להתנהג כמו מבוגר בעודו מתקרב לגיל 30, אבל כן הופך את "באפקיס" ליותר מעוד גימיק. היא מספיק טובה ומהנה בשביל שתעבוד בקרב אנשים שלא מכירים את המקור, למרות שבמקרה של דיווידסון אי אפשר להתחמק ממנו. ומה אתם יודעים, פיט דיווידסון הוא בדיוק מה שחשבתם עליו: ילד נצחי עם נטייה להרס עצמי, הבעלים הגאים של דאדי אישיוז ושל מודעות לכל המגרעות שלהן, ובעיקר איש יצירתי, חכם בדרכו, ומאוד מצחיק.