בשנים שחלפו מאז הלך לעולמו, שניים מהדברים היקרים ביותר לליבו של יוסי שריד חוו אובדן ערך חסר תקדים: מפלגת מרצ ומשרד החינוך. התיק שתמיד נשמע טוב להתעניין בו - אפילו רא"ל גבי אשכנזי עשה קולות של מישהו שמכוון לשם, ואז סיים במשרד החוץ עם עתודה לביטחון - הוא כבר מזמן פרס ניחומים במשא ומתן הקואליציוני, ולא אחד נחשב במיוחד. על כל שי פירון, אדם שזו הייתה פסגת שאיפותיו, יש יותר מדי יואב גלנט. ושריד, למקרה שלמישהו היה ספק, השתייך לקבוצה הראשונה מאז ומתמיד.
"יוסי שריד" (או "חמישים השבועות וחמשת הימים של יוסי שריד כשר חינוך"), סרט הדוקו החדש של HOT8 והבמאי אבידע לבני ("רצח בקולנוע צפון", "האגרוף"), עוסק בדיוק בזה. הוא חוזר כמעט לכל תחנה חשובה בחייו של שריד, כולל הקשר הקרוב והטראומתי עם אמו שנהגה לרחוץ אותו עד גיל 21, אבל בוחר לתת את מרבית הפוקוס לימיו במשרד החינוך - ובמיוחד למלחמה בת השנה שלו מול השותפה הקואליציונית ש"ס. רק שגם שני עשורים אחר כך, שריד הוא לא בדיוק חידה שצריך לפצח או מיתוס שצריך לבחון פעם נוספת. הוא פוליטיקאי בולט מאוד שכבר איננו, ולכן נחיצות הסרט עליו עומדת בסימן שאלה.
פוליטיקאי בולט מאוד - ובעיקר חריף, שנון וחסר רחמים. למרות האור החיובי שבו מוצג שריד, לרבות ראיונות עם בני משפחתו, "יוסי שריד" לא עושה לו חיים קלים. יש בו את הסיפור על חבר הכנסת שהחליט ללמד אזרחות בהתנדבות מתוך אהבת הארץ, אבל יש בו את מיטב רגעיו העקשניים, הקטנוניים והליברליים-לצד-אחד-בלבד של האיש. "זו לא מלחמת אחים, אבל כן מלחמת תרבות", הוא אומר באחד מראיונות העבר שמוצגים בסרט, סביב ימי הקמת ממשלת ברק, ומדקלם טקסטים תגרניים שסביר לשמוע היום מכיוונו של ינון מגל. החרדים היו על הכוונת של שריד מהרגע הראשון, ובין אם מסכימים עם משנתו ובין אם לא - אי אפשר לומר שזוהי התנהגות הולמת לשר החינוך, כזה שאמור להימצא בלב הקונצנזוס.
אז שריד עשה שרירים מול ש"ס, וביצע פרובוקציות כמו הכנסת שיר של מחמוד דרוויש לתוכנית הלימודים. הוא היה אחד הכישרונות הכי בולטים שצמחו במחנה השמאל בכנסת, אבל קשה לומר שהיה מהפייסנים הגדולים. בשיחה איתו בסרט, אברום בורג מציין שחזות הפוליטיקאי האלטרואיסט של שריד הייתה חזות בלבד. ולמרות שהסרט מכיר בזה, הוא לא באמת מתחשבן איתו על כך. כשמשפחתו של שריד מספרת כיצד עברו לגור בקריית שמונה מתוך תחושת שליחות של האבא, וכיצד הם הוגלו משם אחרי שהתושבים החלשים בעיר סירבו לקבל את העזרה שלו, אף אחד לא מסביר את הבעייתיות עם התנהלות המושיע הלבן. וכשזה המצב, "יוסי שריד" הסרט הרבה יותר זהיר מיוסי שריד האדם. זו אנדרטה קולנועית מעניינת ומעשירה, לא יצירה שבונה את מוסד הדוקו מחדש.