במהירות שכמעט ולא רואים באזורנו - וכיאה לעשייה הבריטית המשובחת - הקומדיה הרומנטית "אבק כוכבים" ("Starstruck") כבר חזרה החודש לעונה שנייה, קצת יותר מתשעה חודשים אחרי ששודרה לראשונה. אולי זו עדות לכך שמדובר בסדרה צנועה עם תקציב דל מאוד, אולי זו סתם חוסר היכולת שלנו להשלים עם סדרות שהחלו להצטלם בקורונה וכבר סיימו סיבוב שני, אבל בשורה התחתונה: לא עבר מספיק זמן בשביל שנתגעגע אליה. וחבל, כי בבסיסה היא מאוד מתוקה.
למרות שהיא מרגישה כמו הרבה סדרות אחרות שבאו לפניה, "אבק כוכבים" כן מתהדרת בכמה שינויים מרעננים - עלילת "נוטינג היל" בהיפוך מגדרי, כמות מזערית של סצנות סקס ואפס כוונה להכפיף את עצמה לציפיות שונות. בעולם של "אבק כוכבים" דווקא כוכב הקולנוע הנחשק הוא זה שמתחזק את הרומן עם הרווקה התפרנית, ואפילו רופא ילדים (מהמקצועות הבודדים שתמיד יזכו לייצוג טהור על המסך) משתלב לרגע בעלילה ומתגלה כשמוק רציני.
בדומה לרבות מאחיותיה ("פליבג", "בנות"), "אבק כוכבים" נשענת בעיקר על כשרונה של היוצרת, שהיא גם התסריטאית וגם השחקנית הראשית. במקרה הזה מדובר ברוז מטפאו הניו זילנדית, שביססה את העלילה על חלקים מחוויותיה האישיות - וליהקה לתפקיד שותפתה לדירה את אמה סידי, מי שבעבר באמת הייתה שותפתה לדירה בלונדון. האם משהו מ"אבק כוכבים" ילווה אתכם אחרי הצפייה? חד משמעית לא, אולי רק התחושה שמיני דרייבר המצוינת לא הופיעה במספיק סצינות. אבל לפעמים כל מה שצריך זה סדרה קטנה, אופטימית ונטולת חשיבות עצמית, כזו שאפשר לתפור מקצה לקצה בערב וחצי. אז הנה אחת כזו.