לא, אתם לא רואים כפול - רק שבוע וחצי אחרי שעלתה בנטפליקס "פובאר", קומדיית האקשן בכיכובו של ארנולד שוורצנגר, מגיעה לענקית הסטרימינג גם "ארנולד", מיני סדרה דוקומנטרית בת שלושה חלקים על חייו של הכוכב. קורות חייו של שוורצנגר, כך ידע כל מי שמכיר ולו בקווים כלליים את פועלו, אינם שגרתיים: הוא התחיל בתור באדי בילדר, זינק לתודעה העולמית בתור כוכב קולנוע, ולבסוף פנה לקריירה פוליטית ונבחר להיות מושל קליפורניה. בהתאם לכך, הדוקו עוקב אחר כל אחד מהגלגולים הללו ומקדיש פרק לכל תקופה: "אתלט", "שחקן", והחלק השלישי - "אמריקאי": בחירת שם מעניינת בפני עצמה, שאולי קשורה לעובדה שהסדרה עוסקת לא מעט גם בחלום האמריקאי.
הדוקו בוים על ידי לזלי צ'ילקוט, מפיקה ובמאית דוקו מצליחה; היא הפיקה בין היתר את הסרט הדוקומנטרי "אמת מטרידה", שזכה בשני פרסי אוסקר. צ'ילקוט ידועה בתור יוצרת דוקו שחוקרת נושאים בוערים – שינויי אקלים, צדק חברתי, זכויות נשים - מנקודת מבט ביקורתית. אבל דווקא מה שחסר יותר מהכל ב"ארנולד" זה חקר דמות מעמיק, כזה שגם מציג את המורכבות של דמותו של שוורצנגר.
אין ספק שסיפור חייו של שוורצנגר מעניין לכל אורכו - מהילדות הקשוחה בעיירה פסטורלית באוסטריה, דרך עבודתו הקשה בדרך להיות באדי בילדר, אל הקריירה בהוליווד שהפכה אותו לאייקון תרבותי, ועד לקריירה הפוליטית מלאת התהפוכות. הדוקו מקפיד לשמור על עניין ומשלב ראיונות עם חברים קרובים, בנות זוג לשעבר ומיטב הקולגות. ביניהם, אפשר למצוא שמות מכובדים כמו הבמאים ג'יימס קמרון ("שליחות קטלנית") ואיוון רייטמן ("תאומים") שמאז הלך לעולמו, גיבור אקשן ויריבו המושבע של שוורצנגר - סילבסטר סטאלון, וגם השחקניות לינדה המילטון ("שליחות קטלנית") וג'יימי לי קרטיס ("שקרים אמיתיים").
שוורצנגר מתאר כיצד הפך את החלומות שלו למטרות, ואיך את אותן מטרות הפך למציאות - תוך התמדה ועבודה קשה, שני דברים שלמד מאביו הנוקשה. במובן הזה, סיפור חייו מעורר השראה, בעיקר בכל הנוגע למשמעות של שאפתנות, מוטיבציה והישגיות. האופן שבו שוורצנגר מוצג בדוקו, הוא לא פחות מההתגלמות האנושית של הציטוט המפורסם שמיוחס לוולט דיסני - "אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה".
התזמון המפוקפק של עליית הדוקו למסך – כאמור, זמן קצר אחרי סדרת האקשן החדשה - מעלה חשד שאחת מקדמת את השנייה, ואכן "ארנולד" מרגישה רוב הזמן כמו קמפיין. קודם כל הסרט הזה הוא תשדיר שירות לשוורצנגר – הרבה יותר מאשר שהוא חקר הדמות שלו, כפי שהוא מתיימר להיות – ומעבר לזה: "ארנולד" היא תשדיר שירות לחלום האמריקאי (וקפיטליזם). לכל אורך הדוקו, שוורצנגר חוזר ומדגיש שחלומותיו לא היו יכולים להתגשם בשום מקום אחר מאשר ארה"ב, כולל ההישגים הכלכליים שהגיע אליהם, שגם הם מודגשים היטב בדוקו - לרבות עסקאות נדל"ן מוצלחות והרווחים שוברי השיאים של סרטים בהשתתפותו. ואולי זה לא אמור להפתיע שכל זה קורה בדוקו על אדם ששאב השראה מרונלד רייגן, נשיא ארה"ב לשעבר שהפך לשם נרדף לקפיטליזם.
כמה מהרגעים המוצלחים ביותר בדוקו הם דווקא אלה שנראים כאילו קרו בטעות. באמצעות ראיונות פרונטליים מול המצלמה, שוורצנגר דואג לשלוט כמה שיותר בנרטיב שלו, אבל ברגעים מסוימים הוא בעצמו לא שם לב למשמעויות העמוקות יותר של מילותיו, שמעידות לא מעט על אישיותו ואופיו. אחד הרגעים הללו קורה כאשר שוורצנגר מדבר על המוות של אביו ואחיו, שם הוא מציין שהיה כה חדור מטרה, עד כדי כך שלא היה לו זמן להתאבל או לתת לעצמו להרגיש. המילים הללו מהדהדות שאלות שנראה ששוורצנגר כנראה מעדיף להימנע מהן: האם אין לו זמן להתאבל כי הוא עובד, או שהוא עובד כדי שלא יהיה לו זמן להתאבל? האם האמביציה מעוררת ההערכה היא לא במידה מסוימת גם מנגנון הגנה? חבל שהרגעים הללו בסרט הם מעטים מדי, וגם לא מנוצלים על ידי היוצרים כדי לשאול שאלות מורכבות יותר על דמותו.
בחלק השני של הדוקו, מתואר שוורצנגר כאדם ש"לא משנה כמה הצלחות היו לו, הוא תמיד רעב לעוד משהו", ציטוט שיכול היה באותה מידה להתאים גם לחלק השלישי, כאשר מדברים על הרומן הסודי שניהל עם עובדת, שילדה לו בן - בזמן שהיה נשוי למריה שרייבר. את הרומן והילד מחוץ לנישואים הוא הסתיר ממשפחתו במשך 14 שנה. דווקא בחלק האחרון של הדוקו, שעוסק בקריירה הפוליטית של שוורצנגר, היה אולי הפוטנציאל הגדול ביותר להציג את המורכבות של דמותו - אבל גם שם הדוקו כושל כמסמך חוקר, גם כשהוא עוסק בהאשמות על הטרדות מיניות שהופנו נגדו.
גם ברגעים הללו אין ניסיון אמיתי להציג מורכבות, גם לא נימה של ביקורתיות. אמנם מתראיינת לדוקו העיתונאית שחשפה את ההאשמות, אבל זה יותר נראה כמו דרך של היוצרים לצאת ידי חובה. זמן המסך שלה מינימלי, במיוחד בהשוואה לזמן המסך שמקבלות טענות הנגד של שוורצנגר (שהכחיש חלקית וגם התנצל), ושל תומכיו, שבעיקר מרבים להלל ולשבח אותו. ואף לא מילה אחת על היותו מהגר ונציג של מפלגה שבאופן עקבי דגלה בהגבלת מדיניות ההגירה לארה"ב. "ארנולד" הוא דוקו מעניין, קצבי ומבדר, ובינג' ראוי לכל מי שרוצה להכיר את סיפורו של אחד האייקונים ההוליוודיים הגדולים שהיו. רק חבל שהדוקו נשאר במים רדודים, ומעדיף להיות שיווקי יותר מאשר להציע חקר דמות מעמיק, עם תובנות חדשות על אישיותו ודמותו של שוורצנגר.