אחת ההחלטות המקוממות ביותר של מצביעי האוסקר נרשמה בשנה שעברה, עם הבחירה שלא להעניק לקולין פארל פסלון ראשון על "רוחות אינישרין". לא רק בגלל התפקיד הנפלא ההוא, אלא גם בגלל קריירת משחק אדירה של יותר מ-25 שנה שטרם זכתה להכרה אמיתית מהממסד. אבל לטקס האמי עוד יש אפשרות לתקן: פארל בן ה-47 מחזיק השנה בשני תפקידים טלוויזיוניים בפרופיל סופר-גבוה, ולא צריך לחכות לסיבוב שלו ב"הפינגווין" הקומיקסית בשביל לדעת אם הוא ראוי לפרסים כלשהם. מספיק לצפות בסדרה הראשונה מהשתיים, "שוגר" ("Sugar").
על אף התרחשותה בטלוויזיה, "שוגר" עושה רושם של האירוע הקולנועי של השנה. היוצר הוא מארק פרוטוסביץ', שעובר לסטרימינג אחרי שכבר כתב את "אני אגדה" ו"שבעה צעדים" האמריקאי. הבמאי הוא פרננדו מאירלס, מתהילת "עיר האלוהים" הברזילאי. ופארל הוא ג'ון שוגר: הבלש הבדיוני הכי משובח שנראה על מסך כלשהו מאז ימי "הגשר" ו"בלש אמיתי" הראשונה. שני פרקים כבר עלו באפל TV, שישה נוספים יגיעו בשבועות הבאים. אחרי צפייה בכולם תוך פחות מיממה - מדובר באחת הסדרות הטובות ביותר של 2024, וכל פרק רק מחזק אותה.
"שוגר" היא סדרה לא מהעולם הזה, אבל במבט ראשון היא דווקא מנגנת על התווים הכי לעוסים כרגע: שוב תעלומה בלשית, שוב צעירה שהייתה ואיננה. שוגר, חוקר פרטי שפועל בלוס אנג'לס, מגויס למשימה על ידי ג'ונתן סיגל - סבה של הנעדרת ואחד המפיקים הכי חזקים בהוליווד המדומיינת. העסק המשפחתי וזירת ההתרחשות הם חלק בלתי נפרד מהסיפור, בטח כשמשקללים גם את החיבה של שוגר עצמו לסרטים מתור הזהב. הסצינות העכשוויות משתלבות ללא הפסקה עם חתיכות קטנות מסרטי עבר, והמוח מתפוצץ כשמבינים שבין הסרטים הללו יש כאלה שצולמו במיוחד עבור הסדרה.
כשהתעלומה היא אפילו לא בטופ 3 דברים מרכזיים שקורים ב"שוגר", הקולנועיות שלה מתבטאת בין היתר בהיותה פילם נוארית לחלוטין, כשהמצלמה אף פעם לא ממוקמת במקום שבו ציפיתם שימקמו אותה. הפרחים כמובן לצלמים, ביניהם סזאר צ'רלון מאותה "עיר האלוהים", אבל ההישג האדיר של הסדרה הוא עניין קבוצתי לחלוטין - מהכתיבה, דרך עיצוב ההפקה, עצירה קצרה בסאונד, תשומת לב מיוחדת לפתיח שפשוט אסור להריץ, ועד הקאסט. מלבד פארל, שבלתי אפשרי לבחור תפקיד מצטיין אחד שלו ובכל זאת יש מצב שזה זה, בולטים במלוא כשרונם גם ג'יימס קרומוול ("בייב"), קירבי (האוול-בפטיסט, שהחליטה לאחרונה להסתפק רק בשם פרטי), אנה גאן ("שובר שורות"), איימי ראיין ("רק רוצחים בבניין") ואחרים.
עם גיבור ראשי שבאמת לא נהנה מהחלק האלים של התפקיד שלו, וסוף שאין איך לדבר עליו בלי לספיילר (ושבהחלט עומד להרים כמה גבות), "שוגר" עומדת בהבטחה שלה להפוך את הקערה על פיה ולהמציא מחדש את הארכיטיפ הבלשי הנדוש. היא שומרת על פוקוס בעזרת ההרהורים הפנימיים והבלתי נגמרים של שוגר עצמו, מרהיבה לצפייה ומלאה באהבה לקולנוע. לא רק מהפה אל החוץ, עם רפרנסים וניימדרופינג, אלא באופן עמוק ממש. לעמוד ולמחוא כפיים בסוף כל פרק, וזו לא הגזמה. איזו סדרה, איזה תענוג, איזה קולין פארל.