אם לדרמה האמריקאית יש את שונדה ריימס, לדוקו הישראלי יש את נילי טל: כלת פרס מפעל חיים הטרייה של הפורום הדוקומנטרי בישראל עומדת מאחורי מספר אדיר של סדרות וסרטים תיעודיים ("כלות מאוקראינה", "רצח ללא מניע", "חרוט בגופי"), והאחרונה מתוכם היא "עלייתה ונפילתה של ענבל אור" - שהייתה חשובה וראויה גם אם מלטפת יחסית. בסרט החדש שלה, "אהובתו של שודד השעונים", טל חוזרת ל-yes דוקו עם דוקו-פשע בשני חלקים, כזה שעדיף על כל התשה אחרת שמחכה לכם בנטפליקס.

בשביל להבין את הסיפור מאחורי "אהובתו של שודד השעונים", צריך לחזור אחורה ארבעה עשורים: באפריל 1983 התבצע מה שנחשב לשוד הגדול בתולדות ישראל, שבמסגרתו נגנבו מהמוזיאון לאמנות האסלאם שבירושלים 106 שעונים עתיקים ונדירים, בהם גם שעונה של המלכה מארי אנטואנט. שוויים של השעונים הוערך במאות מיליוני דולרים, אבל למרות הפרופיל הגבוה - התעלומה פוצחה רק רבע מאה לאחר מכן, לא בזכות עבודה משטרתית אלא בזכות אישה בשם נילי שמרת, אהובתו של השודד מהכותרת. 

"אהובתו של שודד השעונים" (צילום: נילי שמרת באדיבות yes דוקו, יחסי ציבור)
עדיין מאוהבת בו. נעמן דילר ונילי שמרת | צילום: נילי שמרת באדיבות yes דוקו, יחסי ציבור

כשהייתה בת 25, שמרת הכירה לראשונה את האסיר המשוחרר נעמן דילר. היא התאהבה בו, חצתה איתו יבשות, ונראה שהייתה מודעת לפחות באופן חלקי ליתר המעשים הלא חוקיים שלו. היא אמנם מכחישה זאת בתוקף, אבל קשה שלא לתהות אם היא גם ידעה בשלב מסוים על שוד השעונים הגדול. היום שמרת היא כבר אישה מבוגרת שחיה בלוס אנג'לס, והיא משחזרת לראשונה מול המצלמות את הפרשה, לפחות מנקודת המבט שלה. לצדה עוד כמה ראשים מדברים רלוונטיים, שורת חומרי ארכיון ואפילו קטעי אנימציה באיורו של אסף חנוכה המסייעים להבנת הדינמיקה לא פחות משהם יפים. 

"אהובתו של שודד השעונים" נופל וקם, אבל בעיקר קם, על שמרת - אישה חריגה ומרתקת שבמידת הצורך הייתה יכולה לסחוב על גבה גם דוקו של עשרה פרקים (רק שלא, העסק נסגר תוך 90 ומשהו דקות, וטוב שכך). אפילו אם הידיעה על מעשיו של דילר המנוח הפתיעה אותה, ניכר שהיא עדיין מאוהבת בו, ואם הדוקו היה זוכה לפרופיל יותר גבוה אולי היה אפשר להכריז שנמצאה גרסתה הישראלית של מא אננד שילה מ"ארץ פראית מאוד". הדוקו ההוא של נטפליקס היה הנחליאלי שבישר את בואן של אינספור סדרות דוקו-פשע עלובות, ו"אהובתו של שודד השעונים" בהחלט ראוי יותר מרוב היורשים שקמו לו. למרות שהוא נטול תעלומה או לא מתפוצץ מרוב תקציב, ולרגעים אפילו מרגיש דל מדי, אי אפשר לקחת מטל את היכולת לפרק סיפור מול המצלמות באופן שידביק אתכם למסך ויגרום לכם לבקש ממנה עוד.