בדומה לרוב הלהיטים האחרונים של נטפליקס, בהם "גמביט המלכה" ו"ברידג'רטון", גם "לופן" - הסדרה הצרפתית החדשה בכיכובו של עומאר סי ("מחוברים לחיים") - מבוססת על מקור ספרותי, כזה שראה אור לראשונה לפני יותר מ-115 שנה. ובהתחשב בעובדה שנטפליקס חוזה לסדרה הכי מדוברת שלה כרגע כ-70 מיליון צופים בארבעת השבועות הראשונים באוויר, לא מן הנמנע שרובם כלל לא מודעים לאותו מקור - ובטוחים שבסך הכל מדובר בספרים בדיוניים ששולבו בתוכה.
בניגוד למקרים האחרים, "לופן" (הסדרה) דווקא מודעת היטב לקיומם של הספרים מאת מוריס לבלאן. הגיבור אסאן דיופ, בגילומו של סי, נחוש לנקום את מותו של אביו, ולשם כך הוא נעזר בשורת תחבולות וזהויות מזויפות ששואבות השראה מהרפתקאותיו הספרותיות של ארסן לופן הבדיוני. במהלך הסדרה, אחד השוטרים שחוקר את פשעיו של לופן דווקא מזהה את הקשר בין המעשים לספרים, אבל נכון לחמשת הפרקים הראשונים - כשהמחצית השנייה של העונה אמורה להגיע בהמשך - נראה שהקולגות שלו פחות מתרשמים מההקבלה (וזה לא מאוד מפתיע, בהתחשב באוזלת היד של המשטרה שם).
גם מעבר ליקום הפנימי של הסדרה, דמותו הספרותית של לופן, שהופיעה לראשונה בסיפור קצר של לבלאן בשנת 1905, מזכירה למדי את התנהלותו של אסאן בימינו אנו. לצד הכינוי הרווח "הג'נטלמן והשודד", לופן הבדיוני שילב לאורך 28 הספרים בכיכובו (שחלקם הופצו גם בישראל) בין אישיות שרמנטית וכובשת לבין פשעים ותכסיסים שרחוקים מלהיות לגיטימיים, ותמיד היה צעד אחד לפני כל מי שרודף אחריו. הספר האחרון של לבלאן על הדמות האהובה יצא לאור בשנת 1939 - אך ב2012 המעריצים זכו לתוספת אחת אחרונה, בדמות ספר גנוז משנת 1936 שהתגלה במקריות כמעט 80 שנה אחר כך. בין לבין, דמותו של לופן גם עמדה במרכז כמה סרטים וסדרות עם הרבה פחות באז, בהם סרט משנת 2004 בכיכובם של רומן דוריס, קריסטין סקוט תומאס ואווה גרין.
לפי ג'ורג' קיי, היוצר של "לופן" החדשה, העובדה שהסדרה איננה עיבוד ישיר של הספרים לא מנעה ממנו להשחיל לתוכה כמה אזכורים לחומר המקור. "אם אתם באמת אוהבים את הספרים, תוכלו לשים לב לכמה מחוות", הסביר קיי בראיון לוואניטי פייר, והוסיף כי הכוונה שלו הייתה "ליצור שכבה שלמה של תגמולים ו'ביצי פסחא' (Easter Eggs)" עבור המעריצים החדים.
כך, למשל, בפרק החמישי של הסדרה (והאחרון שהופץ לעת עתה) אסאן שואל את המתנקש שרודף אחריו האם הוא שמע על טריק בשם "הנוסע המסתורי". המתנקש משיב בשלילה, ואסאן משתמש באותה שיטה, שהופיעה לראשונה בספריו של לבלאן. "הוא בורח מהרכבת בכך שהוא מודה שהוא נמצא עליה, אבל מתאר את עצמו לא נכון (כדי שהשוטרים יעצרו דווקא את המתנקש, ר.א)", הסביר קיי, "זו דוגמה ממש טובה לצורה בה השתמשנו בספר". בהמשך אותו פרק, אסאן מגלה שבנו נעלם בזמן שהוא נמצא בכנס למעריציה של הדמות, הנערך בחוף אטרטה שבנורמנדי - שזה גם מקום התרחשות הספר "המחט החלולה" משנת 1909.
לופן עצמו הוא אולי לא מגדלור של מוסר, אבל העיסוק התרבותי בו - כולל סדרת מנגה, אגב - מזכיר עיסוק בדמות ספרותית אחרת, זו של שרלוק הולמס. ומאחר שמדובר בשני גיבורים שנולדו בשביל להיפגש, האחד בתור הבלש והאחד בתור הפושע, הרצון של הקוראים עשה את שלו והשניים אכן נתקלו אחד בשני בסיפור "שרלוק הולמס מגיע מאוחר מדי", שכתב לבלאן. דמותו של הולמס הופיעה עוד מספר פעמים בספרים של לופן, אך לאחר תלונות מצדו של הסופר ארתור קונאן דויל - לבלאן החליף את שמו ל"הרלוק שולמס", כדי לא לפגוע באף אחד. בשנת 2008, אחרי עשורים ארוכים של נתק, לופן והולמס נפגשו פעם נוספת, הפעם במשחק מחשב בו השודד הכריזמטי ניסה לברוח מהבלש המתוחכם. מה שבטוח הוא שבזמן שנטפליקס לא מעדכנת מתי "לופן" תחזור בפרקים חדשים, לצופים הסקרנים יש לא מעט חומר להעביר איתו את הזמן.